רשת אלחוטית בבתי ספר היא תשתית לא חיונית הגורמת לחשיפה נוספת של התלמידים והצוות לקרינה בלתי מייננת מסוג קרינת רדיו. הרשת מורכבת מראוטרים אלחוטיים המשדרים כל הזמן בתוך הכיתה ושימוש נוסף במחשבים אלחוטיים, טאבלטים אלחוטיים ומכשירי סלולר אלחוטיים ומקרינים בתוך הכיתות. משרד החינוך פורס רשתות אלו בבתי הספר ומשווק את הפריסה כ”קדמה” תוך התעלמות מהנזקים הבריאותים ותוך שימוש במדידות הקרינה הלא נכונות כדי להרגיע את ציבור ההורים. רוב ההורים אינם מבינים בנושא הקרינה וגם כאשר הילדים שלהם מתחילים לפתח תסמינים בשל החשיפה, רוב ההורים והתלמידים לא מקשרים את התסימנים המופעים בדרך כלל רק בימים שהתלמידים הולכים לבתי הספר לבין הפריסה והשימוש בציוד האלוחוטי והסלולרי. הורים ותלמידים שכן מקשרים את הדברים ופונים לבית הספר ולמשרד החינוך נתקלים בדרך כלל בחומה בצורה של הכחשת הקשר בין התסמינים לרשת האלחוטית והשימוש בציוד אלחוטי, כאשר בדיקות הקרינה הלא נכונות משמשות להרגעת הרוחות.
כבר מספר שנים (החל מ2012) משרד החינוך פורס ראוטרים אלחוטיים ומכניסים טאבלטים ומחשבים בשיטת BYOD לבתי הספר (ממליץ חוטי ובפועל פורס אלחוטי) ובכך מגדיל את עומס החשיפה של התלמידים והמורים לקרינה בלתי מייננת בבית הספר.
בדיקות הקרינה שמבוצעות בבתי הספר לרוב מבוצעות על ידי מדי קרינה לא מתאימים ואופן ביצוען אינו מתאים למדידת WIFI . התקן שנעשה בו שימוש מבוסס על אפקט חום בלבד של הקרינה.
על אף שתוצאות הבדיקה מוצגות כאפסיות, הילדים נחשפים לקרינה גבוהה על ציר הזמן והתדר, ממספר גבוה של משדרים, בכפייה, ובכל שעות הלימודים. לחשיפה הזו מצטרפת חשיפה מהציוד האלחוטי והסלולרי של המורים והתלמידים.
חשיפה בכיתה אלחוטית, בה מופעלים ראוטר ומחשבים אלחוטיים רבים, יכולה להיות גבוהה יותר, על ציר הזמן והתדר, מהחשיפה ברוב הבתים בהם יש שימוש באלחוטי ובסלולרי (לא שאני ממליץ על שימוש בציוד אלחוטי או סלולרי בבתים אבל בבית ספר אלחוטי החשיפה יכולה להיות הרבה יותר גרועה) וזאת בשל ריבוי המקורות בחדר הכיתה, מספר השידורים בשניה, צפיפות המשדרים ומשך החשיפה.
בשנת 2012 הוגש בג”ץ בנושא. במהלך ניהול הבג”ץ פגשנו עשרות הורים לילדים שנפגעו בכיתות הראשונות בהן הותקנו רשתות אלחוטיות ובוצעו שיעורים ממחושבים עם ציוד אלחוטי. התלונות של התלמידים כללו תלונות על כאבי ראש, סחרחורות, עייפות, ותסמינים נוספים בימים בהם הם באים לבית הספר. קיבלנו גם תלונות של מורים. משרד החינוך ומשרד הבריאות התכחשו לנפגעים ולנזקים. כמו כן ענתה פרופ’ סיגל סדצקי לבית המשפט העליון כי אין היא יכולה לבצע סקר רגישים לקרינה במערכת החינוך. אנחנו בטוחים כי גם היום יש ילדים הסובלים מהקרינה בבתי הספר, סובלים בשקט בלי להבין את הגורם ובלי כל סיכוי להכרה. למעשה אנחנו בטוחים כי מספרם הולך וגדל כל העת.
מעבר לבעיית הקרינה מהציוד האלחוטי בכיתות, קיימת בעיית הגדלת זמן המסך של הילדים, נושא השוויון בין הילדים, בעיות ארגונומיות בשל השימוש בטאבלטים, מחשבים ניידים וסלולריים ועוד.
אל תתנו למשרד החינוך להקריב את ילדכם על מזבח החדשנות, הוציאו ילדים מהכיתות ודרשו לכבות את האלחוטי לאלתר!
הורים שילדיהם חווים בימי בית הספר כאבי ראש, סחרחורות, החמרה בבעיות קשב וריכוז, בעיות שינה, צלצולים באוזניים, ותסמינים נוספים של חשיפה לקרינה ורגישות לקרינה מוזמנים למלא את הטופס המיוחד הבא ואנו ניצור איתם קשר נשתדל לעזור להם ככל הניתן כדי להפסיק את החשיפה של ילדיהם לקרינה בבית הספר וכן לצמצם חשיפה בבית עצמו.
לחצו כאן למילו טופס להורים של ילדים החווים תסמינים של חשיפה לקרינה בבית הספר
התנגדות לחשיפת הילדים לויפיי וקרינה בבתי הספר
אני לא בעד שימוש בציוד אלחוטי או סלולריים בשטח בית הספר. אבל משרד החינוך החליט שזה קידמה (לעשה חדשנות) נחוצה והיום מתקינים ראוטרים בבתי הספר. את הראוטרים צריך שים איפה שהוא. לכן זה או במסדרונות או בכיתות. כמובן עדיף לא בתוך ממ”ד ועדיף לא קרוב למורה או לתלמידים עד כמה שאפשר. הבעיה היא שהמדידות הקרינה מראות אפס קרינה (כי המדים לא מהירים ולא רגישים) בכל מצב, אפילו בתוך ממ”ד.
מכיוון שאצל מי שלא סובל מקרינה אין מודעות לנזקים וכל מה שההנהלה של בית הספר רוצה זה להמשיך לעבוד עם הציוד החדש והנוצץ שלהם, לדעתי זה לדבר לקיר. לכן צריך להבין מה רוצים למנוע ואיך עושים את זה. להציל את כולם אי אפשר, צריך להתרכז בלצמצם נזקים לילדים שלנו, הנפגעים מקרינה והמודעים לסיכון.
דבר ראשון תהיו מוכנים שיביאו לכם דוח מדידה שאומר “הכל בסדר” ויראו בזה כאילו עשו את המקסימום.
דרך פעולה אחת היא לעבוד דרך הנהגת ההורים, דרך פעולה שנייה מול בית הספר. הכיוון צריך להיות לשכנע את ההורים וההנהלה להוציא ראוטרים ממ”דים, לכבות ראוטרים כאשר אין שימוש, ולכבות סלולריי (לא על שקט בתיק אלא באמת לכבות) בתוך בית הספר.
דרך פעולה נוספת ומה שאני הייתי עושה, מכיוון שהעולם השתגע הייתי דואג רק לילדים שלי. מעדכן אותם איך להיזהר, ואיך לצמצם חשיפה. מלמד אותם איפה לבחור לשבת בכיתה כך שתהיה כמה שפחות חשיפה, ונותן להם פתור גורף מלהיות בתוך ממ”ד עם משדרים או בכלל בכיתות בהם יש ציוד אלחוטי ונעשה שימוש בסלולרי. פשוט שיצאו מהשיעור. מדבר גם עם הנהלת בית הספר ומביא אותם לשיתוף פעולה או לפחות להסכמה שלילדים שלי מותר לא לקחת חלק בשיעורים עם קרינה. כמובן בהנחה שלילדים שלכם אין שימוש בסלולרי או שלפחות הם לא מכורים. כי אין הבדל גדול בין לשבת בממ”ד אם ראוטר וציוד אלחוטי לבין לשבת בחצר עם ועל הסלולרי.
בקיצור רב – רשת אלחוטית וזיהום קרינה בכיתות ובבתי ספר
- משרד החינוך מצהיר (בחוזרי מנכ”ל) כי יש לאסור שימוש בסלולרי בבתי הספר וכי יש לפרוס רשתות מחשבים חוטיות בבתי הספר.
- בפועל פורס המשרד (החל מ2012) רשתות מחשבים אלחוטיות בבתי הספר כאופציה יחידה, ואינו אוכף את האיסור בהכנסה ושימוש בסלולרי בבתי הספר.
- בשנת 2014 החל משרד החינוך לקדם תוכנית BYOD (“הבאת המכשיר שלך”)בה התלמידים והוריהם נדרשים לרכוש ציוד קצה (מחשבים או טאבלטים) ולהביאם לביתי הספר. לביצוע התוכנית בבית ספר דרושה הסכמת 70% מההורים. הציוד הנרכש הוא אלחוטי. אופן השימוש בו הוא אלחוטי. כוונת המשרד היא כי השימוש יבוצע בכל שיעור ושיעור וכך תגדל החשיפה של התלמידים לקרינה בצורה משמעותית מאוד.
- בחלק מהמקרים במסגרת פרויקט BYOD, נדרשים ההורים לחתום על מסמך המאשר השתתפות ילדיהם בתוכנית. אפשרי שלאחר שיתגלו נזקים ונפגעים בילדים ישתמש המשרד במסמך זה כאילו אישר ההורה לילדו להיחשף לקרינה ובכך האחריות היא על ההורה.
- הדרישה מההורים לשלם מכספם תשלום נוסף על הטאבלטים במסגרת “תשלומי רכישה מרצון” היא אינה חוקית אלא אם כן התקבלה הסכמה של 100% מההורים (ובדרך כלל מוגבל ב250 ש”ח ולא לרכישת טאבלטים וביטוח שעלותם אלפי שקלים).
- משרד החינוך פרסם ואמר מספר פעמים(גם לבג”ץ) כי פרס רשת חוטית בבתי ספר רבים. למעשה הרשת החוטית, אם נפרסת, מגיעה רק עד המורה, בעוד הרשת האלחוטית עובדת והתלמידים משתמשים באלחוטי ובסלולרי. למעשה יותר משרד החינוך מצג שווא כי יש בבתי ספר רבים רשת חוטית בעוד יש בתי ספר ספורים בהם הרשת הקווית מגיע עד שולחן התלמיד.
- משרד החינוך לא רק שלא מצמצם את זיהום הקרינה הבלתי מייננת לסוגיה בבית הספר אלא גורם להגדלת הזיהום והגדלת זמן החשיפה.
- בכיתה בה מאפשרים להכניס סלולריים, מופעלים ראוטרים ומחשבים אלחוטיים, כמות מקורות הקרינה יכולה לעלות על 80 מקורות קרינת רדיו. כל אחד מהם משדר אלפי פולסים בשנייה. ככל שיש יותר מקורות ויותר שימוש (תעבורה) יש יותר שידורים על רצף הזמן והתדר. מצב זה חמור עשרות מונים מהמצב “בבית אלחוטי” (אנחנו ממליצים לצמצם שימוש בציוד אלחוטי וסלולרי גם בבית).
- בשל כך החשיפה לקרינה הבלתי מייננת (הן קרינת רדיו, סלולרי, WIFI והן קרינה בתדר נמוך ממערכות החשמל) על פני ציר התדר ועל ציר הזמן, בסביבת בית הספר גדלה מאוד, ותגדל מאוד כאשר תושלם הפריסה ותופעל הרשת האלחוטית במלואה וכאשר השימוש בטאבלטים וברשת האלחוטית יתרחב לכל שעות הלימוד.
- נראה כי עלייה לא מבוקרת זו ברמות החשיפה לקרינה בבתי הספר, גורמות כבר היום להופעת תסמינים של רגישות לקרינה ומחמירה מחלות ותסמינים אחרים אצל ילדים בעת שהם נמצאים בסביבה הבית ספרית. ילדים הופכים לרגישים לקרינה וסובלים מהתסמינים הללו באופן כרוני, בייחוד בימים בהם הם מבקרים בבית הספר. בימים בהם אין לימודים מרגישים הילדים הקלה מסוימת בתסמינים, גם אם בביתם מצוי ציוד אלחוטי.
- קרינת הרדיו בכיתה היא בריבוי תדרים ומריבוי מקורות ולכן הדרך היחידה לאמוד את החשיפה לקרינה זו היא על ידי שימוש בנתח תדרים מהיר וסריקה ומיפוי הקרינה בכיתה על ידי שימוש במדי קרינה מהירים המודדים שיאי קרינה אלפי פעמים בשנייה.
- בפעול נמדדת קרינה זו על ידי מדי קרינה איטיים (מהירות דגימה בדרך כלל לא עולה על פעמים בודדות בשניה, בדרך כלל בין 2 ל 5 דגימות בלבד) שלא מסוגלים לאמוד את החשיפה כולה ולא מסוגלים למדוד שיאי קרינה. לרוב מבוצעים ממוצעים על ציר הזמן או על פני מבנה הכיתה מה שמוריד עוד יותר את תוצאות המדידה. שימוש במדי הקרינה האיטיים משפיע כל כך על התוצאות שברוב המדידות מצליח המודד לראות שינוי במד הקרינה רק מטר או חצי מטר מהראוטר.
- התקן בארץ לחשיפה לקרינת רדיו הוא כל כך גבוה ושיטת המדידה לא נכונה כך שרמות הקרינה שימדדו בכיתה יהיו תמיד נמוכות מהתקן יוכרזו “תקינות” בעוד שבמציאות החשיפה תהיה רבה ולא בריאה.
- בפעול מדידות הקרינה בכיתה מבוצעות כדי להרגיע את ההורים ואת המתנגדים וכדי ליצור מצג שווא שהקרינה בטוחה. הילדים נפגעים למרות שבדיקות הקרינה לא מצליחות לאמוד ולמדוד את קרינת הWIFI.
- ישנן אלטרנטיבות חוטיות פשוטות בהן עושים שימוש עשרות שנים באקדמיה, בתעשיה, בצבא, בגופים ממשלתיים ועוד.
- בשנת 2012 הוגש הנושא לפתח בג”ץ. הנושא נידון במשך שלוש שנים בעוד משרד החינוך עשה ככל יכולתו להמשיך בפריסה ובשימוש של ציוד אלחוטי ופולט קרינה בבתי הספר. במהלך המדיונים סיפק משרד החינוך נתונים שגויים ומגמתיים ועשה כל מאמץ לא לבדוק כמה ילדים כבר נפגעו מהקרינה. ב 29.04.2015 קבע בג”ץ כי אינו מתערב בהחלטת הממשלה וכי אופן פעולתה סביר. בית המשפט השאיר את הדרך פתוחה במקרה שהילדים שנפגעו או יפגעו מהקרינה לא יקבלו טיפול נאות ללא שהגדיר מהוא טיפול נאות.
- כעת, לאחר פסיקת בג”ץ מציג משרד החינוך בפני ההורים כי קיבל את אישור בג”ץ לפריסה וכי הפריסה בטוחה. זהו עוד מצג שווא ושקר גס. בית המשפט אומנם קבע, בהתבסס על נתונים שגויים ואף שקריים של המשרד וחוות דעת של מומחי מדינה המנוגדות לדעתם המקצועית שהובעה בעבר, שפעולות המדינה סבירות, אבל בחר שלא לקבוע האם החשיפה מהשימוש ב WIFI בבתי הספר מסוכנת או לא. כמו כן השאיר בית המשפט את האחריות על הנזקים על המדינה.
- כעת, המשך המאבק לעצירת הפריסה של רואטרים אלחוטים וציוד קצה אלחוטי יורד לרמת השטח. אתם ההורים בשטח צרכים להתנגד לפריסה בכל דרך אפשרית למען עתיד ילדכם וילדנו.
הורים שילדיהם חווים בימי בית הספר כאבי ראש, סחרחורות, החמרה בבעיות קשב וריכוז, בעיות שינה, צלצולים באוזניים, ותסמינים נוספים של חשיפה לקרינה ורגישות לקרינה מוזמנים למלא את הטופס המיוחד הבא ואנו ניצור איתם קשר נשתדל לעזור להם ככל הניתן כדי להפסיק את החשיפה של ילדיהם לקרינה בבית הספר וכן לצמצם חשיפה בבית עצמו.
ילדיכם חווים תסמינים של חשיפה לקרינה בבית הספר?
לחצו כאן למילוי טופס להורים לילדים המרגישים רע בבית הספר