הסרט דן בקצרה במחקרים המראים השפעה ביולוגית ובריאותית על דבורים, צמחים, ובני אדם. על השפעות המימון של התעשיה על תוצאות המחקרים (רוב המחקרים עם מימון התעשיה מראים שאין השפעה או נזק, בעוד רוב המחקרים שלא במימון התעשיה מראים על השפעות ונזקים).

הסרט מסביר כי WHO EMF PROJECT, הגוף של ארגון הבריאות העולמי העוסק לכאורה במחקר של השפעות הקרינה , הוא למעשה פרונט של ICNIRP, ועדה של מומחים בעלי דעה אחת (לא מזיק ולא משפיע) שמחזיקה במונופול על קביעת התקנים לחשיפה לקרינה בלתי מייננת בעולם.

בסרט מתואר כי תקני הבטיחות אינן מספקים וזאת על פי שלוש קבוצות מחקר שונות שהתוצאות שלהן מראות סיכון יתר לסרטן במשתמשי סלולר שעשו שימוש בסלולרי לשיחות יותר מ30 דקות ביום למשך 10 שנים, למרות המכשירים עמדו לכאורה בתקנים הלא מגנים.

בסרט נטען כי בעוד על האנטנות הסלולריות יש בקרה מסוימת ויש אפשרות לאזרח להבין את החשיפה שלו , הסלולריים עצמם נבדקים על ידי היצרן רק לפני השיווק. במקרה כזה לאזרח אין יכולת להבין מה החשיפה שלו מהקרינה הנפלטת מהמכשיר שלו (הוא יכול לרכוש מד קרינה ולמדוד שוב ושוב). אין אף גוף שמציע דבר כזה (יש אפלקציות שמחשבות אבל זה לא מדויק).

נוצר מצב אם כן, שהאחריות על הבריאות היא בידי הצרכן. הוא צריך ללמוד את המדע, ולהעריך את הסיכון. לאחר מכן הוא יכול לנקוט בצעדים לצמצום החשיפה, אם ירצה בכך. בסופו של דבר, אף גוף לא לוקח אחריות, כל האחריות על הצרכן.

כמו כן נוגע הסרט בנושא הדור החמישי, מביא מחאות ציבוריות ומדווח על עצירת הפריסה בערים מסוימות בעולם (בדרך כלל פריסה מעל 6GHZ) . זאת בצל חשש של מדענים כי לא ידוע מספיק על ההשפעות של הקרינה מעל 6GHZ.

בסוף הסרט ניתנת עצה לצמצם את זמן השימוש ולשמור מרחק מהמכשירים השדרים.