" אין סיכוי שאתם יכולים לזהות קרינה של פלפונים, אם תדגימו שאתם יכולים לזהות האם טלפון פועל או לא בקופסה סגורה זו תהיה פריצה רפואית מדהימה! מישהו מכם עשה פעם ניסוי כזה? "

התגובה לתגובה

התגובה שלי – ראשית, אני לא נוהג לאשר כניסה של מכחשי נזקים לקבוצה.

באופן חריג אישרתי את החברות שלך ואת התגובה שלך, למען הסיכוי הקטן שאתה באמת תמים ולא מכיר את הנושא, לא חווית בעצמך, ואתה באמת מגיע לקבוצה כדי ללמוד.

אם זאת אם יהיה בתגובות שלך איזה שהוא רמז להכחשת נזקים או הכחשת רגישות לקרינה , אני אחסום אותך.

אני מנחש שאתה מבסס את דעתך על ניסויים שגויים על רגישים לקרינה שפורסמו במחקרים מבוססי תעשיה, שם ביצעו שלל טעויוות בניסויי החשיפה, כולל חשיפה לקרינה גם כאשר לא הייתה אמורה להיות חשיפה, כולל ציפייה מהרגישים להגיב לכל סוג של קרינת בלתי מייננת, מייד, תמיד, ואחרי כמה דקות בלי חשיפה (או בפחות חשיפה) להיות "כמו חדשים".

על מחקרים אלו, ועל השגיאות שבהם, ניתן לקרא באתרי – https://www.norad4u.co.il/ehs-h/studies-disproving-ehs/

כמובן שמחקרים אלו אומצו על ידי מכחישי הנזקים וקודמו על ידי התעשיה כאילו הם אמת. עד היום זה מה שמלמדים באקדמיה (בלי להבין את הנושא ובלי להתיחסת ביקורתית למחקרים עצמם).

לאומתם יש מחקרים רבים המראים שרגישים לקרינה מגיבים בצורה כזו או אחרת לחסיפה, מחקרים המראים ביומרקרים וממצאים נורולוגים ברגישים לקקרינה. מחקרים אלו מסוכמים גם הם באתרי – https://www.norad4u.co.il/ehs-h/studies-supporting-ehs/

יכול להיות שאתה גם לא רוצה להאמין שרגישות לקרינה אפשרית ונגרמת מקרינה, וקל ונוח לך לחשוב שכולנו חולה נפש. אתה הרי היטקיסט, בוגר מדעי המחשב, כנראה משתמש מכור לסלולרי ומוקף בקרינה במהלך היום שלך. לחשוב שאתה מזיק לעצמך היא מחשבה בעייתית עברוך. לחשוב שאתה לא מבין ולא יודע הכל יכולה להיות גם מחשבה בלתי נתפסת. נראה שאתה חש בוז לרגישים , ובוז לאפשרות שהרגישות אפשרית, נגרמת מחשיפה לקרינה וכי לקרינת בלתי מייננת (בדגש על קרינת רדיו) יש השפעות ביולוגיות ובריאותיות ברמות חשיפה נמוכות מאלה המחממות. אם זה המצב אז כנראה אתה גם לא תוכל לאכל מחקרים המקראים על מנגנוני נזק , השפעות, נזקים ותחלואה כתוצאה מחשיפה ( https://www.norad4u.co.il/studies-h/emf-studies-list/ ). זאת בניגוד למה שנפוץ בחוגים של מכחישי נזקים ותעשיה.

לגבי האם רגישים לקרינה יזהו טלפונים משדרים בתוך קופסא, התשובה היא לא תמיד, ולא כל רגיש. הרגיש צריך להיות רגיש לסוג הקרינה המשודרת (לא כולם רגישים לכל סוגי השידורים, ולא כל הטלפונים הסלולרים משדרים תמיד את אותה קרינה – UMTS, GSM, LTE,WIFI, BLUETOOTH, NFC ועוד שיטות שידור שטלפון יכול לשדר) והעוצמה צריכה להיות כזו שתגרום לו לשינוי מורגש ומובהק, זאת בלי לפגוע בו ובלי לדרדר את מצב הרגישות שלו.

אני למשל מרגיש סלולריים. בעבר כאשר הייתי יותר רגיש לקרינה ועבדתי בהיטק הייתי ממש "מגלה סלולריים" פעילים מעבר לקירות הגבס של המעבדה שלי, ומגלה שידורים בתוך המעבדה או בבית. בדרך כלל גם ידעתי מאוחר יותר לזהות את זה על מד הקרינה ולמצוא את המקור.

היום אני פחות רגיש ומסוגל להיות מעט זמן בסביבה עם סלולריים ולכן יכולת הזיהוי שלי נמוכה יותר. אבל עדיין אחרי יום של חשיפה מצתברת גבוהה מידי עבורי , ארגיש רע.

למשל , השבוע אני מבצע במעבדה הבייתים שלי בדיקות עם משדרי קרינת רדיו באוויר הפתוח. אני יושב שני מטר ליד המשדרים (שידור פחות חזק מסלולרי ממוצע). אני לא מרגיש מייד את הקרינה, אבל בסוף היום אני עייף מהרגיל. בשבוע שעבר היה גם יום אחד שהגזמתי (ועבדתי עם מגבר) בחשיפה , ואז גם הרגשתי את הקרינה במשך היום. היה גם שלב ביום, עם הצטברות הכאבים שממש הרגשתי כל תחילה וסיום של שידור , ואפילו שדה חשמלי מכבל USB שהוספתי ליד המחשב. אז ובדיוק אז, תוספת הקרינה הזו הייתה מספיקה כדי להפעיל אצלי את ה"זיהוי". למחרת אחרי שינה טובה כבר לא הרגשתי את הכבלים.

לי אישית היו מאות מקרים בהם זיהיתי קרינה על פי תחושה, ואחר כך גם זיהיתי את המקור. כולל מקרים שמיגון קרינה הפסיק לעבוד (למשל התנתק כבל הארקה או משהו דומה) וזיהיתי זאת על פי הרגשה בלבד.

אני מניח שלרגישים לקרינה רבים פה יש התנסות דומה, לא בכל פעם, לא בכל סוג קרינה אבל בחשיפה הנכונה , בעוצמות הנכונות ובסוג החשיפה הנכון, מזהים.

זה לא משהו שאפשר לבסס עליו פרוטוקול מחקר מדויק שיעבוד על כולם, אבל זה כן מספיק כדי להבין שאתה רגיש. אפילו רגישים ברמה קלה, שהם רק בתחילת ההתדרדרות שלהם יזהו שכל פעם שהם מדברים יותר מX זמן בסלולרי צמוד לראש, כואב להם אחר כך הראש. זה אולי נשמע הזוי למכורים או אנשי תעשיה, אבל זה מאוד נפוץ.

מעבר לזה אני מנחה רגישים רבים, ובמהלך התהליך אנחנו מצמצמים לאט לאט את החשיפה שלהם לקרינה. השיפור ברוב המקרים ניכר.

מעבר לכך, בזמנו, היו כאלה שחשפו אותי בכוונה לקרינה כדי לראות אם אני מגיב (בלי הסכמתי ובלי ידעתי) , בדרך כלל חשפתי אותם די מהר (אבל לא מייד). היום אני כאמור פחות רגיש (שיפור כותוצאה של שנים של צמצום חשיפה ושיפור בריאותי) וכנראה שלא הייתי מזהה את זה כל כך מהר.

לפניכם סיפור הצלחה של רגישה לקרינה צעירה שהצליחה תוך חודשיים, בעזרתי ובעזרת המשפחה שלה, לעבור מכאב וחוסר ידע , לתקווה ולבית נמוך קרינה.

סיפור הצלחה, רגישה לקרינה וטלפון שבור

לפני כחודשים, פנה אלי בחור באימיל. הוא הסביר שאחותו , בחורה צעירה, סובלת מאוד מהקרינה והוא פונה בשמה כי אין לה איך ליצור קשר. הם רצו לברר על "בדים מבודדי קרינה" ולגבי מחשב "ללא קרינה".

הוא ביקש שאחזור אליה לטלפון קווי.

באותו רגע הייתי חולה ולא יכול לדבר בכלל בטלפון, אז כתבתי לו אימיל עם הסבר שדווקא "בדים מבודדי קרינה" הם לא הדבר הנכון שהם צריכים עכשיו , אלא תהליך של לימוד, מדידה, צמצום חשיפה ומעבר לקווי , ורק אז אם נמצא הצורך ואין ברירה אז מיגון. כמו כן הסברתי על תהליך הליווי שאני מספק בתשלום לרגישים לקרינה והעברתי לו חומר ראשוני כדי שיוכל להדפיס ולתת לאחותו לקרא.

פרטתי את השלבים הראשונים שבהם צריך לפעול, כולל הפסקה של שימוש בסלולרי ובאלחוטי, מעבר לשימוש בציוד חוטי (מחשב וטלפוניה) , והנחיה לרכישה של מד קרינה ביתי מהיר.  זה היה אימיל ארוך יחסית וקיוויתי שהם יקראו אותו ויתחילו לבצע.

כאשר הרגשתי יותר טוב ביצעתי גם שיחת טלפון ראשונית עם הרגישה לקרינה והסברתי יותר לעומק את הפרטים.

מתחילים, לאט לאט

משם התחיל תהליך. המשפחה קנו ממני מד קרינה ביתי מהיר. קיבלו המון חומר כתוב שהדפסתי ושלחתי עם המד, והתחילו לקרא. לאחר מכן התחלנו בסבבים של הנחיות והדרכות. הסבבים כללו כמה אימיילים, לאחר מכן שיחת והדרכה, ולאחר מכן התקדמות בשטח. את ההתקדמות היא עשתה בעיקר לבד, לפעמים כאשר אני על הקו. בשלב מסוים גם אבא שלה הגיע אלי לכמה שעות של הדרכה אישית.

כל סבב של התקדמות התחיל בשאלות באימיל, ההסברים ראשוניים והפנייה שלי לחומר לקריאה, שאלות חוזרות על החומר , ואז שיחת הדרכה שסוגרת את הפינות. מידי פעם ביקשתי תיעוד מדידות והיא שלחה תמונות.

המטרה הראשונה היית לבסס תקשורת קווית, בדגש על מחשב קווי. זאת כדי שהיא תוכל לתקשר עם העולם וכדי שתוכל לשלוח לי תמונות של מדידות שהיא מבצעת.

נתקלנו שם בהרבה בעיות. כל פעם התקדמנו קצת, עקב בצד אגודל. הראוטר שלה שידר כל הזמן והמחשב פלט שדה חשמלי גבוה. לאחר כמה סבבים הצלחנו לצמצם את השידורים מרואטר BE של בזק (לא לגמרי) ולאחר מכן מיגנו אותו כך ששאריות השידורים ישפיעו פחות. אבא שלה ביצע הארקה של המחשב הנייד ושל הראוטר, ופתר את הבעיה של השדה החשמלי על המחשב ועל הראטור.

ניסיונות לעבוד עם התמיכה של בזק ולהביא לכיבוי והפסקת כל השידורים מהראוטר BE שלהם קשלו. אבל ראיון שלה הביא לפריצת דרך מכיוון אחר. היא התקינה ראוטר ישן של בזק ששכב להם בבית , הפסקנו ממנו את השידורים בקלות ובא לציון גואל. עכשיו יש לה מחשב קווי, וראוטור שאינו משדר, והיא יכולה לקרא אימילים, ללמוד מהאתר, ולשלוח לי תמונות של מדידות. אפשר להתחיל לעבוד באמת.

יש מחשב ויש גישה לרשת

מאותו רגע שהיתה לה גישה למחשב חוטי, לרשת, ולמצלמה, התקשורת הייתה כבר הרבה יותר טובה, מהירה וקלה. החלפנו אימילים על בסיס יומי ועשינו הדרכות קצרות בזום. התחלתי לקבל תמונות של מדידות שאפשרו לי לעזור ולכוון הרבה יותר בקלות ובמדויק.  התחלנו לבחון את מצב הקרינה בדירה, ולנסות להבין מה ניתן לעשות והאם בכלל כדאי. כמו כן היא בדקה בדירה איפה הכי נכון לה לישון מבחינת קרינה.

התחלנו לבדוק את האפשרות למיגון של הדירה בה היא נמצאת (מה שהיה הרצון הראשוני שלה). אבל זו הייתה יחידת דיור בבניה קלה, על גג של בית פרטי, מול אנטנות סלולריות. מדידות הקרינה הראו על רמות בין 1 ל6 מיליוואט למטר רבוע, על החלונות והקירות, ביום טוב. במצב כזה מיגון היה צריך להתבצע בכמה שכבות. היה עולה עשרות אלפי שקלים וכנראה שלא היה מצליח להביא את הבית לרמה טובה של קרינה עבור רגישה לקרינה (אחרי מיגון של שתי שחבות הבית היה סביר למי שלא רגיש לקרינה, אבל למי שרגיש לקרינה זה יותר מידי. לרגישים לקרינה דרושה סביבה הרבה יותר "שקטה" ). הגישה שלי שלא עושים דבר כזה בבית שכור, אלא אם כן הקרינה מספיק נמוכה כדי שאחרי המיגון הרמה תהיה סבירה, או כאשר ממש אין ברירה אחרת. לכן החלטנו שנכון יהיה להתחיל לחפש בית חדש, אחר, ונמוך קרינה.

את הדירה הזו היא אומנם בחרה אחרי שהפכה רגישה, אבל היא עשתה זאת בלי מד קרינה. לחפש בית בלי מד קרינה זו טעות. התוצאה שלה הטעות הזו הייתה שהדירה שהיא בחרה וחשבה בזמנו לטובה, הייתה עם קרינה מאנטנות סלולרית. קרינה שלפי התקן הלא מגן היא "תקינה" אבל היא הרבה יותר ממה שרגיש לקרינה יכול לחיות ולשתקם בה. למרבה המזל והשמחה ההסכם שלה עם בעל הבית אפשר לה לעבור במקרה הצורך.

מחפשים דירה חדשה

גם תהליך החיפוש בוצע על פי ההנחיות שלי. שלחתי לה את המדריך מציאת בית והיא החלה ללמוד אותו. היא שלחה שאלות, עניתי באימיל ואז שיפרנו בשיחות הדרכה. בהמשך היא החלה לראות בתים שענו להנחיות ולדרישות שלי (כמה שפחות קירות משותפים עם שכנים, בלי נוף לאנטנות, מוקף עצים) והחלה לבצע בהם מדידות קרינה ראשוניות, כדי ולוודא אם הרמות נמוכות מההמלצות שלי (קרינת רדיו מתחת ל 0.001 מילי וואט למטר רבוע, שדה מגנטי מתחת ל2 מיליגאוס, שדה חשמלי מתחת ל2 וולט למטר). היא חזרה אלי עם תיעוד של המדידות בתמונות. ניתחנו ביחיד את התוצאות והגדרנו מה צריך עוד לבדוק. תוך כמה ימים היו לנו מספיק תוצאות של מדידות ומידע כדי לקחת הימור ולהחליט.

די מהר ננעלנו על יחידת דיור (בישוב דתי בשומרון) שנראתה די מתאימה ושקרינת הרדיו בה נמוכה פי 1000 מהקרינה בדירה הקודמת שלה (נראה שלא ממש צריך מיגון!!!). היא ישנה שם לילה ניסיון (שוב לפי המדריך) ואז לקחה החלטה לעבור.

הסברתי שוב שגם אם הבית יהיה טוב, יכול להיות שיהיו עוד אתגרים (למשל שהגוף יהפוך ליותר רגיש לחלק מהקרינה לתקופה מוגבלת, או שנמצא פתאום כניסה של קרינה שלא ראינו קודם ונצטרך להתמודד איתה על ידי מיגון).

שבוע לא שמעתי ממנה. אז שלחתי לה אימייל ושאלתי מה המצב. היא סיפרה שהיא מרגישה הרבה יותר טוב (או הרבה פחות רע. אך עדיין רגישה לקרינה. היא כבר חושבת קדימה על המשך השינויים והמשך השיקום.

מה הלאה?

הסיפור רחוק מלהסתיים. אבל כבר עכשיו אפשר לסכם את החלק הראשון בו כהצלחה גדולה. ממקום של כאב גדול , חוסר ידע, חוסר יכולת לתקשורת, שימוש בסלולרי ככלי יחיד, חוסר בכלים ובמד קרינה, אבל עם הרבה מוכנות ונחישות, הבחורה הגיעה תוך פחות מחודשיים (תקשורת ראשונה ב3 באוקטובר 2025) למצב שיש לה ידע בסיסי בקרינה בלתי מייננת, יש לה מד קרינה, היא  יודעת למדוד את הקרינה(פחות או יותר), היא הצלחה לאתר בעיות בדירה, הצלחה לסדר רשת קווית בדירה, הצליחה להגיע למסקנה שעדיף בית אחר, חיפשה בתים לפי המדריך שלי, ובחרה (תוך כדי השוואה לאופציות האחרות) את הבית הטוב ביותר. 

את מה שהיא השיגה,  גם אם בליווי והדרכה שלי, היא השיגה עם המון נחישות והתמדה, תוך חודשים, וזה זמן יפה מאוד…כל הכבוד!

השלב הבא שלה הוא לסדר בדירה החדשה רשת מחשבים ללא וייפיי וללא קרינה, ולהמשיך בתהליך הלמידה וההתמודדות. .יכול להיות שיהיה צריך מיגון סלקטיבי חלקי בדירה החדשה, על אחד החלונות ואולי על קיר בחדר השינה. אבל זה כעין וכאפס למה שהיה צריך בדירה הקודמת.

סיכום ביניים

סה"כ החלפנו עד עכשיו כ 30 שרשורי אימיילים, עשינו שעתיים הדרכה פרונטלית (עם האבא), וכ3 שעות בשיחות הדרכה טלפונית. בנוסף נמכר מד קרינה אחד, וכמה מיילירים (יריעות מיגון זמני). מיגון היה כמובן מכניס לי הרבה יותר כסף, אבל זה לא היה הדבר הנכון לעשות, והיה נותן רק פתרון זמני.  הידע והניסיון שהיא קיבלה, ומד הקרינה הבית והמיר ישרתו אותה בבית החדש, בבתים הבאים, ולשנים רבות נוספות.

ראויים לציון

יש אנשים שאני מכיר שאחרי שנים לא השיגו את ההתקדמות הזו. בעיקר כי הם לא מקשיבים, לא קוראים, לא לומדים, לא מבצעים את הצעדים הדרושים, לא קונים את המד קרינה שמאפשר לי לעזור מרחוק ולא רוכשים הדרכות כאשר צריך. יש גם הרבה שקונים שירותים ומוצרים לא מתאימים וממשיכים להתבוסס בקרינה ובכאבים ועוברים מקריסה לקרינה , מבחירות רעות לרעות יותר. הגברת הצעירה הזו ניכנה בהמון רצון והתמדה. היא לקחה את העינין ברצינות , קראה, למדה, ביצעה והשיגה תוצאות והתקדמות.

יש לציין לטובה גם את ההתגיסות של המשפחה שלה לעזרה. יצירת הקשר של אחיה, הגעה של אבא שלה להדרכה בתשלום אצלי, עזרה ותמיכה בצילומים ועוד. בלי העזרה שלהם התהליך היה לוקח יותר זמן והיה יותר קשה.

אני בטוח שזו רק ההתחלה. אני בטוח שהיא תמשיך להתקדם על ידי למידה באתר המידע (אחריות שלה, בזמנה החופשי) ומידי פעם שיחות הסברים ועזרה שלי בתשלום (המינימום שצריך כאשר היא נתקלים ב"קיר" בלמידה). 

מסר של תקווה

אני מקווה הסיפור הזה יעודד אנשים נוספים להתחיל ללמוד, לרכוש מד קרינה וללמוד למדוד, לצמצם חשיפה ולעבור לחוטי. להבין שגם אם סובלים עכשיו, גם אם הדרך ניראת מאוד מאוד ארוכה וקשה, אם תתחילו לעבוד עכשיו, עוד חודשיים יכול להיות יותר טוב או לפחות פחות רע. לעומת זאת אם לא תתחילו ללמוד ולעבוד עכשיו, תמשיכו לקבל החלטות לא נכונות, להקשיב לאנשים הלא נכונים, או פשוט להתעצל, אין סיכוי גדול שמשהו ישתנה לטובה (אולי ישתנה לרעה), גם עוד שנה.  

רוצים גם?

מוכנים ורצים שינוי? השינוי מתחיל כאן. הוא מתחיל ברכישת הדרכה קצרה, ורכישת מד קרינה ביתי מהיר (אם אין לכם).

הדרכה קצרה של 20 דקות – https://www.4ehsbyehs.co.il/product/short20minutes/

מד קרינה ביתי מהיר – https://www.4ehsbyehs.co.il/product/env-rd-100/

התשובה החד משמעית שלי היא כובע או בטנה מבד חוסם קרינת רדיו. זאת משום האיבר הכי מושפע מהקרינה (קרינת רדיו) הוא המוח, ולכן הכי נכון וכדאי הוא דבר ראשון להגן על הראש.

בטנה מבד חוסם קרינה, או כובע עם בטנה כזו, יהוו את הפתרון הזול והמהיר למיגון הראש מפני קרינת רדיו ממקורות סביבתיים.

סיבה נוספת לנסות קודם כל כובע או בטנה היא המחיר הזול שלהם.
אחרי שמתנסים בכובע או בטנה מבד חוסם קרינת רדיו, ניתן גם לרכוש ולהתנסות במיגון אישי אחר כגון צעיפים, חולצות ומכנסיים.

מוצרים:

• מד קרינה – https://www.4ehsbyehs.co.il/product/env-rd-100/
• כובע ביסבול – https://www.4ehsbyehs.co.il/product/cbhn/
• בטנה אפורה – https://www.4ehsbyehs.co.il/product/bc190/
• בטנה כחולה – https://www.4ehsbyehs.co.il/product/bc240/
• כובעים – https://www.4ehsbyehs.co.il/emf-hats/
• מיגון אישי – https://www.4ehsbyehs.co.il/forehs/

על פניו במחנה הקיץ הזה (למצטייני מתמטיקה) , לא יהיה שום שימוש בסלולרי והילדים נדרשים להשאירו בתיק. אבל המחנה מתקיים בפנמייה במרכז בארץ, במקום שהוא רחוק מסטרילי מבחינת קרינה.

הקפצתי אותה לשם בבוקר. על נסיעה בתחבורה ציבורית, או ברכב שלמישהו אחר אין על מה לדבר. הבת שלי רגישה לקרינה והן תחבורה ציבורית והן רכבים של אנשים אחרים מלאים קרינה (הרכב שלנו לא).
מיידתי אותה מראש במדי קרינה (אחד מספרי ושני נוריות), בד חוסם קרינת רדיו בגודל מספיק כדי לשמש כשמיחה, כובע חוסם קרינה, שק קטן לבידוד סלולריים וציוד משדר , ידע ונסיון שהיא כבר צברה בנושא.

היא התקשרה אתמול בערב. היא מרגישה סביר, יש כאבי ראש באים והולכים.
אבל יש גם בעיות. מסתבר שבכל חדר יש ראוטר משדר ומקרין ומזגן עם וייפיי.
כמו כן היא דיווחה שנגמרה הסוללה למד הקרינה המספרי (הייתי צריך לצייד אותה בעוד סוללה או במד חדש יותר שצורך פחות סוללות).

כאמור הבת שלי יצאה למחנה הקייץ הזה עם שני מדי קרינה, שני מטר של בד חוסם קרינה S190 למקרה שהיא תהיה צריכה מיגון, עם שק לטלפונים סלולריים למקרה שהבנות בחדר לא יצליחו לכבות את השידורים (או למקרה שיהיה להן עוד ציוד משדר כמו ציפים של AIRTAG או דומה), ועם ידע במציאת מקורות קרינה ונטרולם.

היא כבר ידעה שאת הראוטר צריך לנתק מהחשמל, והנחתי אותה לעשות את אותו הדבר למזגן, אחרי שהן יקפיאו את החדר לפני השינה.

נקווה שהיא תצליח לעבור את הלילה ולהרגיש טוב גם ביומי הפעילות הבאים. יש לה את הכלים והידע. חסר קצת ניסיון.

השק –  https://www.4ehsbyehs.co.il/product/cellphone-blocker-bag/

מד קרינה – https://www.4ehsbyehs.co.il/product/env-rd-100/

בד חוסם קרינה – https://www.4ehsbyehs.co.il/product/s240/

התמונה בAI.

כתבתי על התהליך שעברנו, בבלוג מספר פעמים, ראו:
כאן, כאן , כאן וכאן…

במרוצת השנה עשיתנו מאמצים , ביחד עם הצוות החינוכי, כדי שתצליח להמשיך לפקוד את בית הספר, ולהצליח בלימודים, למרות הרגישות.

כאמור בשבוע שעבר סיימה בתי את שנת הלימודים 2024/2025 בהצלחה , במסגרת מופת בבית הספר, עם תעודה בממוצע גבוה.

לא הכל היה קל. בתי סבלה שוב ושוב מכאבים בימים ובשעות בהם הייתה בבית הספר, ונאצלה לצאת במהלך שיעורים בהם נעשה שימוש בסלולריים ו\או ציוד אלחוטי. ימים רבים היא נאצלה לסבול בכיתה, לחזור הביתה מוקדם, עם כאבים. אבל כעת אנחנו חווים קצת נחת. היא סיימה עוד שנה ובהצטינות.

לטובת ההורים לילדים רגישים לקרינה, אנסה לשתף את התהליך שעברנו, מול עצמנו, מול בית הספר, ומול המועצה.

במהלך השנה הגענו עם הצוות החינוכי להסכמות הבאות:

• הצוות ישתדל שבתי תשב רחוק ככל הניתן מילדים שמפעילים סלולריים בכיתה, או יש להם סלולריים מתחת לשולחן, ורחוק מהמחשב האלחוטי והראוטר האלחוטי הנמצאים בקדמת הכיתה.
• בתי תוכל לצאת מבית הספר ברגע שכואב לה
• בתי תוכל להיעדר משיעורים ופעילויות בהם יעשה שימוש בסלולרי
• במקרה של עבודות או מיבחנים בסלולרי , תנתן לבתי אפשרות אלטרנטיבית לביצוע המשימות.
• לא תהיה ירידת ציון בגלל איחורים, חיסורים, העדרויות, בגלל הרגישות לקרינה.
• התלמידים יתבקשו\התבקשו להפקיד את הסלולריים בכל בוקר, מה שלא תמיד קרה, או לא עבד עד הסוף (בתחילת השנה הצוות ניסה ליזום הפקדה, אבל לא התמיד. עתה לאחר שביקשנו הצוות ניסה שוב לשים לזה לב ולהקפיד יותר, אבל עדיין האענות והאכיפה לא היו 100%. חלק מהילדים אמרו שלא הביאו טלפון בעוד יש להם טלפון בתיק או מתחת לשולחן, בחלק מהמקרים ילדים הביאו שני מכשירים, אחד להפקדה שני לשימוש בכיתה מתחת לשולחן).
• התאפשר לי למגן את התיבה בה מופקדים הסלולריים בכיתה כך שהקרינה מהסלולריים שהופקדו שם לא תתפתח לכיוון כיתה עצמה.
• אחרי חופשת הפסח, בתי יצאה מ"ארון החשמל" בפני כל הכיתה (הודיעה בצורה מסודרת לכל הילדים והצוות שהיא רגישה לקרינה) והעבירה מצגת בנושא בכיתה.
• אנחנו ההורים, והמחנכת, תקשרנו את האתגרים והבקשות בקבוצת וואטאפ פרטית.

שינויים שאנחנו ביצענו:

• הופסק כל שימוש בסלולרי החכם, למרות שהיה כמעט אפסי לפני זה.
  במקום בתי קבלה מכשיר סלולר פשוט כדי שתוכל להזעיק אותי כאשר היא לא מרגישה טוב.
  הנחתי אותה איך לבצע שיחות קצרות (פחות מ10 שניות) , כאשר הסלולרי רחוק מהראש.
• שיפרנו את סביבת המחשב בחדר שלה כך שתהיה עוד יותר נמוכת קרינה
• ציידתי את בתי בתוספי תזונה שמורידים את כאבי הראשי ומשמשים כמשכחי כאבים.
  את התוסף היא לקחה כל יום ברגע שכאב הראש עבר סף מסויים.
  כאשר הכאב חזר להתגבר, היא הייתה מתקשרת אלי כדי שאבו לקחת אותה.
• ציידתי את בתי בכמה כובעים מבד חוסם קרינה.
• ציידתי את בתי בכמה מדי קרינה ביתיים, שניים קטנים מאוד לכיס, ואחד מספרי, מסוג CORNET, למדידות יותר מקיפות.
• רכשנו רכב נוסף כדי שנוכל לקחת אותה אל ומבית הספר, כך שאל תאלץ לנסוע בתחבורה הציבורית מלאת הקרינה.
• התמסרתי לליווי שלה, הדרכה, הנחייה ויעוץ יום יומי.
• כל פעם שהייתה פעילות בבית הספר עם סלולריים , או טיול למקומות בהם יש קרינה, או במסגרות בהם הילדים הביאו סלולריים או השתמשו בהם, אנחנו עשינו פעילות חילופית ללא קרינה.
• לימדתי את בתי עוד על רגישות לקרינה ועל קרינה בכלל, כולל מדידה, צמצום חשיפה ומיגון.
• ניסינו כל הזמן לצמצם את הדקות, שעות, ימים של כאבים ובצד זאת להתמודדת מנטאלית נכון, תוך כדי ציון וחגיגת ההישגים והסתכלות על חצי הכוס המלאה.

מול המועצה

פנינו למחלקת החינוך במועצה כדי שיאשרו כיבוי תשתית הוייפיי בכיתה בעת שלא מבוצע שיעור מתקושב (הראוטר בכיתה משדר כל הזמן גם כאשר אין בו שימוש), ואחראית החינוך סרבה. הרושם שקיבלנו הוא שאין על מה ועם מי לדבר. למרות שלדעתי היא לא הבינה מה ביקשנו, התגובה שלה הייתה כל כך שלילית ולא נעימה, שלא ראינו לנכון לנסות לדבר איתה. התשובה שהיא נתנה הייתה כל כך ניצחת שממש לא התחשק לנו להתקעש על זה. במקום החלטנו לצמצם את הזמן שהבת שלי נמצאת בכיתה.

בהמשך חשבנו לבקש פגישה עם אחראית חינוך במועצה, אבל שוב קיבלנו את הרושם שהיא לא מעוניינת לעזור לנו או להיפגש איתנו. חשבנו רבות מה לעשות, ובסוף החלטנו להתמיד בעבודה העצמית ובעבודה מול הנהלת בית הספר והצוות החינוכי (שם היו סימנים לרצון ושאיפה של הצוות לעזור), שם הגישה הייתה יותר חיובית. לא התנגחנו במועצה, פשוט הפסקנו לתקשר איתם לאחר שהם נתנו לנו את הרושם ש"זו הבעיה שלכם" ו"לא נעשה שום דבר מיוחד כדי לעזור".

התפיסה שלנו הייתה שננסה לעשות את המקסימום אם מה שכן עובד ועם מי שכן התגייס לעזור, בלי לעשות יותר מידי רעש וצרות. האופציה של מעבר לחינוך ביתי נשמרה למקרה שלא נצליח לשפר את החשיפה ולמקרה שהבת שלי תשבר מהכאבים והיחס (היינו קרובים לשבירה אבל בסוף הצלחנו להחזיק מעמד).

דברים נוספים שהבנו תוך כדי, וביתר שאת לאחר סוף השנה

יש לציין שבמהלך השנה נהיה לנו ברור יותר ויותר, שרוב הקרינה בכיתה מגיעה מעצם הקיום של הסלולרי ומהשימוש בסלולריים בכיתה, אפילו כאשר הם בתוך התיק ועדיין משדרים, או ביד של חלק מהתלמידים מתחת לשולחן. זאת בהתבסס על כמה מדידות קרינה שבתי עשתה ביכתה במצבים ובימים שונים. המדידות הראו על רקע נמוך יחסית של קרינת רדיו בתוך הכיתה הריקה (כ פחות מ 0.1 מילי וואט למטר רבוע), וקרינה גבוהה בכיתה ברגע שנכנסו ילדים עם סלולריים (קפיצות עד ל4 מילי וואט למטר רבוע ויותר). קרינה עוד יותר גבוהה הייתה במהלך שיעורים בהם השתמשו בסלולרי למילוי שאלונים, בחינות, צפייה בסרטונים או סתם ל"השראה" (קפיצות ל 40 מיליוואט למטר רבוע ויותר). כל המדידות בוצעו באיזור הישיבה של בתי.

 הכאבים החלו שעה שעתיים אחרי ההגעה לבית הספר. ככל שעברו השעות הכאבים התחזקו. ככל שהיה יותר שימוש הכאבים התחזקו. ככל שיותר ילדים השתמשו בסלולריים בהחבא בכיתה הכאבים התחזקו. כמו כן שמנו לב שהכאבים מתחילים להתפוגג ברגע שהיא מגיעה הביתה.
אינדיקציה נוספת היא שבחופשים לא היה לא כמעט שום סימן לרגישות.

כמובן שעל שיעורים בכיתה עם סלולריים (כהוט או שימוש בסלולרי להשראה או חיפוש ברשת) אין בכלל על מה לדבר ועמית הבינה מהר מאוד שהיא לא יכולה להיות נוכחת , אפילו לא כמה דקות.

כמו כן שמנו לב שבימים שבתי נכחה בבית הספר היו כאבים ותסמינים, ובימים שהיא לא הייתה בבית ספר לא היו כאבים. כלומר בכל החופשים לא היו כאבים , כולל שבועיים בפסח, שבועיים במלחמה מול איראן בסוף השנה, וגם מאז הסתיימה שנת הלימודים לא היו כאבים.

שמנו לב שבימים שיש מבחנים, והיא מגיעה לבית ספר בתחילת יום הלימודים, היא בדרך כלל מגיעה מתושתשת למבחן וחווה בו יותר קשיים. לכן השתדלנו שבימים שיש מבחנים הבת שלי תגיע ישירות למבחן. כך תוכל לבצע אותו עם כמה שפחות השפעה נגררת של כאבים ותסמינים מהשיעורים שקדמו.

ככל שעובר הזמן אנחנו בטוחים יותר ויותר שהקרינה בסביבה הבית ספרית, כתוצאה משימוש בסלולריים (בראשות ובלי ראשות, ביד או בתיק) היא רוב הבעיה. חלק נוסף הוא הקרינה הקבועה מתשתית הוייפיי בכיתה המשדרת כל הזמן (שהמועצה סרבה לכבות).

שנה הבאה

לפנינו חודשיים של חופש גדול בו בתי תהיה בעיקר בבית. נצא לפעילויות מידי פעם, וננוח.

בסוף שנת הלימודים החלו פרסומים של המועצה כי בשנה הבאה, בלי קשר למקרה שלנו ואם קשר למקרים חברתיים-התהגותיים,חינוכיים אחרים, יכול איסור כולל על הבאת סלולריים לבתי הספר בכל המועצה.

אנחנו מקווים מאוד שהיוזמה של מערכת החינוך בזיכרון יעקב לאסור כל שימוש, ואפילו איסור על הבאה של סלולרי לבית הספר, תקרום עור וגידים ותהפוך למציאות מבורכת בשנת הלימודים הבאה 2025/2026.

אם באמת זה יצא לפועל, הדבר ישפר משמעותית את מצב החשיפה בכיתות, ויקל כנראה על בתי לשהות בבית הספר.

אני בטוח שגם מבחינה חינוכית זהו צעד בכיוון הנכון.

הצעה של הפונה – " אני בדרך כלל אם תקף אותי כאב ראש או חוסר בהירות פתאומי בגלל שימוש בסלולר, אני לוקח שתי אצבעות ושם אותו על המצח במקום הקדמי של בפנים איפה שמתחיל לצמוח שיער ראש ממעל אמצע העיניים, ושם לסובב עם האצבעות ולעסות כחצי שניה או שחולף הכאב.

וההסבר כי שם נמצאים שתי ורידים מרכזיים אשר מוליכים את החמצן אשר בעקבות הקרינה הם נהיה צרים ומעכב/סותם את החמצן מלעבור ובעצם מרככים את המקום. תנסו ותראו נפלאות . זה אחרי תחקיר ארוך טווח שביררתי והגעתי לזה "

התגובה שלי:
א. ספציפית לי זה לא עוזר.

ב. נסה לפרסם את זה בקבוצה הפתוחה של הרגישים לקרינה, או בקבוצה שלי, שם תקבל דעה של יותר מאדם אחד.
אם אין לך גישה, תגיד לי ואני אפרסם.

ג. יש דברים נוספים שרגישים עושים כדי להקל על הכאבים, אבל לרוב אין לזה תכלית אם ממשיכים להשתמש, וממשיכים בחשיפה.

ד. פעולויות שיכולות להקל בטווח הזמן הקצר על כאבי הראש כתוצאה מהחשיפה לקרינה:

1. נקודות לחיצה על הידיים או בראש.
2. הליכה יחפים על רצפה מוליחה חשמלית (הארקה, קרקוע)
3. מקלחות קרה או חמה, או שהייה בתוך מים
4. תוסף מזון GABA
5. פעילות ספורטיבית להמרצת דם
6. קפה עוזר לחלק, ביחוד אם הכאב בתחילתו.
7. שינה

בברכה

עמיר "

הפעילים מצרפת, אוספים, עורכים, ומעלים סרטוני הצהרה של רגישים לקרינה מכל העולם (קישור בתגובות).

אני כבר הכנתי (ראו קישורים בהמשך)

גם אתם מוזמנים להכין סרטון ולשלח (אפשר בהתחלה לשלוח אלי).

הדרישות הן סרטון של דקה (אחד באנגלית ואפשר גם אחד בעברית), בו אתם מספרים קצת על עצמכם ועל רגישותכם, ואז מסיימים ב

"I signed the Appeal EHS IS A HUMANITARIAN EMERGENCY"

בנוסף היזמים מבקשים את הטקסט שאתם אומרים. אם רק סרטון באנגלית אז באנגלית, אם יש שני סרטונים, אחד באנגלית ושני בעברית , אז טקסט עם שורה באנגלית, ואז אותה שורה בעברית , וכך בשורה הבאה והבאה.

את התוצר אפשר להעביר על ידי שימוש ב https://wetransfer.com/ לאימייל empvictims@pm.me

קישורים

העצומה: https://empvictims.org/
אינסטגרם – https://www.instagram.com/empvictims/
טלגרם – t.me/empvictims
טיקטוק – https://www.tiktok.com/music/original-sound-EMP-Victims-7487723659549756182

ערוץ הסרטונים של היוזמנה ביוטיוב: https://youtu.be/Bx9GJy-BfiI?si=urjI3tJZ6VbNCgiT

הסרטונים שלי במגוון הפלטפורמות:

https://www.facebook.com/reel/3047793618708230

https://www.instagram.com/p/DH1sGuQpNdV

https://substack.com/@rosalito/note/c-104662276

כך הוכרז בעדכון לעיתונות השבוע (02/2025) – emr-s.org/home

השם החדש (02/2025)

Electromagnetic Radiation Syndrome, או בקיצור EMR Syndrome, או בקיצור של הקיצור EMR-S
בעיברית: "תסמונת קרינה אלקטרומגנטית"

שמות קודמים

"EHS – "ELECTRO MAGNETIC HYPER SENSITIVITY

amirbornעריכת פרופיל

בתרגום לעברית רגישות מוגברת לשדות אלקטרומגנטים.
בשם זה השתמשתי אני ופעילים אחרים בישראל ובעולם.
זה למעשה היה השם הותיק ביותר והשימוש בו היה הנרחב ביותר.
גם בשם זה יש קצת מהאשמת הקורבן, שנרמז שהוא "רגיש בצורה מוגברת". כלומר הוא שונה.

ELECTRO MAGNETIC SENSITIVITY" – ES "

בתרגום לעברית רגישות לשדות אלקטרומגנטים.
לרוב ראיתי שימוש בשם זה על ידי העמותה הבריטית של נפגעי הקרינה https://www.es-uk.info/

Idiopathic environmental intolerance attributed to electromagnetic fields (IEI-EMF)

בתרגום לעברית: אי סבילות סביבתית (שהסיבה לה לא ידועה) לשדות אלקטרומגנטים.
זהו לדעתי השם המעליב ביותר שנקבע בשלב מסוים על ידי גופים ומדענים מכחישי נזקים של קרינה בלתי מינננת, ומכחישי רגישות לקרינה (תסמונת קרינה אלקטרומגנטית) שנועד לדעתי לתשתש עוד יותר את הקשר לקרינה ולהדגיש שהסיבה לרגישות אינה ידועה.
השם הזה נקבע כחלק ממגוון מחלות הנגרמות מזיהומים סביבתיים, כימיים, או אחרים. למשל גם רגישות לכימיקלים מכונה באותה מתקונת IEI-MSC.
לרוב משתמשים בשם זה קבוצת המחקר של קרינה בלתי מייננת בארגון הבריאות העולמי (WHO EMF PROJECT) , ICNIRP, וגופים מושפעי תעשיה אחרים, וכאמור גם גופים ומדענים מכחישי נזקים ורגישות.

אני בוחר לאמץ את השם החדש, ואתחיל לאט לאט לשנות את האתרים שלי כדי שיתנו לכך ביטוי וישתמשו בשם החדש (בצמוד לEHS או רגישות לקרינה).

הסיבות לדעתי לאי הכרה ברגישות לקרינה (או בנזקי הקרינה) כנגרמת מקרינה (במידה רבה נכון הדבר גם להכרה בנזקי הקרינה הבלתי מייננת בכלל):

• כל עוד רוב הציבור אינו מרגיש את הקרינה (או לא שם לב, או לא מיחס את התופעות הבריאותיות שהוא מרגיש נובעות לחשיפה לקרינה) נוצר מרחב שכנוע, דיון תאורטי, והשפעה על הציבור (דעת קהל). במרחב הזה שולטים כסף ואינטרסים. זאת אומרת התעשיה, גופים מושפעי תעשיה, מדענים מושפעי תעשייה, גורמי ממשל מושפעי תעשיה ומי שמעוניין להשתמש, לפרוס, למכור ולפתח טכנולוגיות הפולטות או\ו משדרות קרינה בלתי מייננת.
  כדי להבטיח את המשך הפריסה והשימוש, את המשך הרווחים של התעשיה, את המשך התקדמות הטכנולוגיות האלחוטיות והסלולריות העושות שימוש בקרינת רדיו, וחשש להאטה של משק והכלכלה, מכחישים כל הגורמים הללו, וביחוד גורמי התקינה והממשל , את קיום הרגישות שנגרמת מקרינה, ואינם מוכנים לרוב להכיר בנפגעים.
• השפעה של התעשיה על גופי התקינה וארגון הבריאות העולמי, וגם על חוקרים ומדענים, ואפילו על המדיה, במטרה לעכב כל הכרה בנזקים ובהשפעות של קרינה בלתי מייננת (מימון, ביצוע מחקרים מכוונים, קידום הסברה שמכור הרגישות הוא פסיכולוגי-פסיכוסומטי, הגחכה).
• קושי של מדענים ואנשים להאמין במה שהם לא רואים או לא מבינים. גורם זה משפיע בעיקר על דעת הקהל של הציבור ומקלה את קבלת הקביעה שהרגישות לקרינה אינה קשורה, או נגרמת, מחשיפה לקרינה. כך שיוצא שאפילו מדענים ופעילים שמכירים בזנקי הקרינה אינם מקבלים כי רגישות לקרינה נגרמת ומושפעת מקרינה.
• קושי של מדענים לעסוק בנושא מורכב כמו רגישות לקרינה, חשיפה לקרינה והשפעות ביולוגיות (דורש הבנה פיסיקאלית, אלקטרונית, חשמלית, ציוד מדידה, פסיכולוגי, רפואי, ביולוגיה ועוד).
• מחקרים שמראים שהקרינה לא משפיעה שווים יותר כסף. כיום קל יותר, ומאוד כדאי, להפיק מחקר או ניסוי חלקי ושגוי בנוגע לרגישות לקרינה (ולקבל מימון עבורו ועבור מחקרים עתידיים, אם התוצאות יספקו את התעשיה). לאומת זאת קשה מאוד לקבל מימון ולהפיק מחקר או ניסוי נכון בנוגע לרגישות לקרינה. ניסוי כזה דורש הקמת מעבדת בדיקה ללא קרינה, הגדירה של החשיפה בצורה נכונה, הגדרה נכונה של מקורות הקרינה הנכונים, מצריך גייס קבוצה של נבדים מתאימים וכמובן מציאת אכסנייה לפרסום. לכן מתרבים דווקא המחקרים השגויים. כך לדוגמה ד"ר גימס רובין עשה קרירה מניסוי שגוי על רגישים לקרינה (ב2005, בניסוי חשף רגישים לקרינה גם כאשר לא הייתה אמורה להיות חשיפה) , קיבל מימון למחקרי המשך ואפילו זכה בתואר אבירות מהמלכה הבריטית בשל עיסוקו במחלות סביבתיות (למרות שכל העיסוק שלו הוא בהכחשתן).
• קושי בהחזקת דעה בניגון לדעה רווחת שגויה, גם אם היא נכונה, מול ביקורת רבה ותרעומת של אחרים.
• רצון חזק של הציבור שעדיין לא מרגיש את הקרינה, להאמין שהוא יכול להשתמש בציוד פולט קרינה ללא חשש.
• חשש של חברות, גופים , ממשלות, ואפילו אנשים פרטיים כי הכרה ברגישות לקרינה וברגישים, תביא לפגיעה בהשקעות אדירות בתשתיות וציוד אלחוטי וסלולרי.
• חלק מהרגישים לקרינה מפתחים פוסט טראומה, בעיות פסיכולוגיות, ובעיות בריאותיות נוספות בעקבות הרגישות לקרינה , או שחלה החמרה במצבים אלו שהיו שם קודם. אז הם מזוהים כסובלים מהבעיות הכלליות, וכי הרגישות שלהם נגרמת מהבעיות הכלליות ולא מהחשיפה לקרינה.
• חלק מהרגישים לקרינה לא מודעים או לא מודים ברגישותם. מתחבאים בארון החשמל. כך נדמה שרוב הציבור לא רגיש לקרינה ולא סובל.

כל הסיבות הללו לא רק שמעכבות את ההכרה אלא גורמות לרדיפה של הרגישים לקרינה, ולהליכה אחורה בכל הקשור להכרה ברגישות לקרינה, בסבל או בסיבה.

מי קובע ומגדיר מהיא רגישות לקרינה?

הגופים שקובעים בנושא התקנים, וגם בנושא ההכרה ברגישות לקרינה (מינו את עצמם לקבוע) , לדוגמאת קבוצות EMF PROJECT בארגון הבריאות העולמי, מושפעים ונשלטים על ידי התעשיה. כדי ליצור דעה רווחת שגויה על רגישות לקרינה , הם משתמשים במחקרים שגויים שבהם הרגישים לקרינה לא הצליחו לזהות את החשיפה לקרינה תוך זמן קצר, שוב ושוב בתנאים לא אידיעלים. בחלק ממחקרים אלו מעלים את הסברה כי רגישות לקרינה היא תופעה פסיכוסומטית (אפקט נוסבו). סברה זו הופכת לדעה הרווחת על ידי הגופים הללו.

את הגישה הזו מאמצים משרדי ממשלה, גופי מדע, מדענים עם הבנה חלקית את הנושא, מכחישי נזקים, ומכחשי רגישות לקרינה בארץ והעולם. כל אחת ואחד מסיבותיו הוא. לכך מצטרפת העובדה שקשה להאמין ברגישות לקרינה כנגרמת לקרינה עד שאתה מתחיל להרגיש את הקירנה ומי שמשתמש בסלולרי רוצה ושמח להאמין שאין לו סיכון להפוך לרגיש ולהיפגע מהקרינה. כעת (2025) כאמור זו הדעה הרווחת והיא לדעתי תשתנה רק כאשר יהיו כל כך הרבה נפגעים מקרינה שאי אפשר יותר להתעלם ולמרוח את הציבור (כאשר רוב האנשים ירגישו את הקרינה ויבינו את האמת על בשרם) ולאחר שהשפעת התעשיה על הגופים הקובעים תצומצם , תופסק או תפסק. להערכתי ברגישות לקרינה יכירו אחרי שיכירו בנזקי הקרינה הבלתי מייננת באופן כללי.

מרחב השכנוע וההשפעה

מרחב זה מתקיים כאמור בגלל שחלק גדול מהציבור עדיין לא מרגיש את הקרינה או לא מקשר את הבעיות הבריאותיות מהם הוא סובל לחשיפה לקרינה. דוגמא כללית למרחב זה היא למשל: התעשיות רוצות להרוויח יותר ולשלם פחות (תעשיה סלולרית, תעשיית הטכנולוגיה הסלולרית והאלחוטית למערכת החינוך, תעשיית הטכנולוגיה הסלולרית והאלחוטית ומערכת הבריאות, תעשיות העיר החכמה, תעשיות התאורה החכמה, תעשיות המונים החכמים , ועוד ועוד) –> הממשלה (בעיקר משרד הגנת הסביבה) קובעת תקנים המקלים על התעשיה –> יותר אנשים נפגעים –> יותר אנשים פונים בבקשת עזרה והכרה מהממשלה –> הממשלה לא מכירה בנזקים ובתחלואה (בעיקר משרד הבריאות)–> ממשיכים בשיווק של הטכנולוגיות והפריסות.

דוגמא ספציפית ממערכת החינוך הישראלית (קרה בארץ)

תעשיית הטכנולוגיות החינוכיות מקדמת מחירה של טאבלטים, ראוטרים, מחשבים אלחוטיים ותוכנות למערכת החינוך –> משרד החינוך מאמץ את הטכנולוגיות ויוצא ברפורמות שמטרתן לפרוס את הטכנלוגיות במערכת החינוך –> הורים פונים לבג"ץ (כבר ב2012) כדי למנוע את הפריסה של ציוד אלחוטי ומשדר בכיתות ומביאים ראיות לילדים שנפגעים ונפגעו בריאותית מהקרינה (הפכו רגישים לקרינה) –> המשרד להגנת הסביבה מבטיח לבית המשפט לבצע בדיקות קרינה (על פי תקן גבוה ולא מגן ועם מדי קרינה איטיים שלא מודדים נכון את הקרינה בכיתה) ונותן אישור לפריסה –> משרד הבריאות מציין שלא ידוע לו על נזקים ביולוגיים או בריאותיים לקרינה בלתי מיננת, שרגישות לקרינה אינה מחלה מוכרת, (בהתבסס על דעת EMF PROJECT בארגון הבריאות העולמי), שלא ידוע לו על ילדים שנפגעים, ושאין לו יכולת למדוד או לבדוק האם ילדים נפגעים או נפגעו, ונותן אישור לפריסה –> בג"ץ לא עוצר את הפריסה –> משרד החינוך פורס עוד ועוד ציוד אלחוטי משדר ומקרין בבתי הספר ומבסס עוד ועוד תוכניות לימוד על שימוש בציוד זה –> יותר ילדים נפגעים –> משרד החינוך ומשרד הבריאות לא מכירים בנפגעים, ומכחישים כיומם –> משרד החינוך ממשיך לפרוס עוד טכנולוגיות , ציוד ומשדרים בכיתות –> עוד ילדים נפגעים. למעשה ההכחשה של הנזקים הביולוגים והבריאותים של החשיפה לקרינה וההכחשה של רגישות לקרינה, מסייעת לממשלה בפריסה של טכנולוגיות מקרינות. ברגע שיש אנשים הסובלים מהקרינה, פשוט מתכחשים לכך שהסבל אמיתי ונגרם מהקרינה, וממשיכים לפרוס. פשוט.

בבית הספר נפגשנו כבר לפני כמה שבועות עם הצוות והתקבלו כמה החלטות שמסיעות לבתי לעבור יותר שעות עם פחות תסמינים. לפחות עד עכשיו (17/12/2024), הצעדים הללו מאפשרים לה ללמוד יום מלא (עם כאבים כבר מהשעה השלישית בערך, אבל בלי להרים ידיים ולסיים את היום מוקדם בגלל הכאבים). על הפגישה עם הצוות בבית הספר, ועל הצעדים שהוחלטו וביצענו ראו בפוסט – https://www.norad4u.co.il/2024/11/14/9403/

השבוע (15/12/2024) ביצענו פגישה גם עם הנהלת המרכז למחוננים בו בתי לומדת יום אחד בשבוע. הפגישה התקיימה בחדר המנהלת. נכחו בה המנהלת, סגן המנהל, היועצת, אני ואישתי. הפגישה בוצעה כדי להסביר את הנושא ולקבל את שיתוף הפעולה של ההנהלה בביצוע כמה צעדים שיאפשרו לבתי להמשיך ללמוד במרכז גם עם רגישותה לקרינה, כמובן עם פחות סבל ותסמינים.

בנתיים אנחנו ביצענו כמה צעדים כדי להקל על בתי

1. הפסקנו להשתמש בהסעה, שם בתי סבלה מהשימוש של 40 תלמידים בסלולרי. במקום אני מקפיץ אותה הלוך וחזור, 30 דקות נסיעה לכל כיוון. עבורי זה שעתיים על הכביש בכל יום שישי.
2. בתי מבקשת מתלמידים אחרים שיושבים לידה בשיעורים לא להשתמש בסלולרי, עד כמה שניתן, גם ללא גיבוי של המרכז.
3. בתי משתדלת להתרחק מילדים שמשתמשים בסלולרים בשיעורים ובהפסקות.
4. בתי לוקחת משכחי כאבים טבעיים ברגע שהכאב מופיע.
5. בסיום היום במרכז, אנחנו מתפנקים בגלידה , כדי ליצור משוב חיובי.
6. בתי לובשת כובע מגן קרינה גם למרכז המחוננים.
7. הנסיעה למרכז המחוננים ברכב ממוגן קרינת רדיו.

"בבקשה לכבות סלולריים"

אציין כי בראשית הפגישה ביקשתי מהנוכחים לכבות סלולריים או לשים במצב טיסה, מה שלא קרה. לא רק זאת אלא שלצוות היו שעונים חכמים וציוד אלחוטי נוסף. תוך כדי הפגישה התחלתי להגיב לקרינה. בהתחלה דיברתי יותר לאט, אחר כך עם יותר שגיאות בעברית ושכחתי מילים. בהמשך הופיע אדמויות על העור ותוך כדי כאב הראש התגבר (הגעתי כבר עם כאב ראש). בסוף המפגש הייתי כבר מבולבל לגמרי.

הסברים על רגישות לקרינה

הצוות שאל רבות על הנושא וניכר שרצו להבין לעומק. ניסיתי לענות כמיטב יכולתי , למרות החשיפה והתסמינים. לדעתי לא לכל השאלות נתתי תשובות מספקות. לשאלה של המנהלת "האם מוכח" עניתי ש"שתלוי את מי שואלים, ושהעניין במחלוקת מדעית" (במילה מחלוקות לא הצלחתי להיזכר והשתמשתי בביטוי אחר, פחות מוצלח). ציינתי ש"המכחישים מתבססים על מחקרי חשיפה שגויים בהם חשפו את הנבדקים גם כאשר לא הייתה חשיפה"…לא נראה לי שהם הבינו. במקרים כאלה הצופים מתרשמים בעיקר מההתנהגות של הדובר ואני הייתי כבר מבולבל וכאוב.

המשכתי ונתתי דוגמאות למחלות והשפעות סביבתיות שלקח עשרות שנים עד שהכירו בנזקים כגון: עופרת, אסבסט, זיהום אוויר, עישון, כספית , פיברומילגיה ועוד.

השפעות נוספות

דיברנו גם על ההשפעות הנוספות של הסלולרי (התנהגות, התמכרות, בעיות פסיכולוגיות , בריאות ראיה ועוד), שם נראה שהם יותר מודעים ומבינים את הסיכון. אבל אז סגן המנהל אמר שצריך גם לדעת לנצל את הטוב מהמכשיר. הגבתי לכך שרוב היצירות אומנות משנות השישים בוצעו תחת השפעות של סמים (לרוב הרואין וLSD) אז אולי כדאי לתת לילדים סמים כדי שיהיו יותר יצירתיים, במידה, בגבולות אבל לתת. שלושתם יצאו חוצץ שזה לא אותו דבר. אני מסכים, זה לא אותו דבר, בסמים הם מודעים היום לרוב הסיכונים ויודעים שהתרומה של הסמים ליצירתיות אינה שווה את הסיכון. בסלולרי הם לא מכירים את רוב הסיכונים ולכן אולי חושבים שאפשר להשתמש בו במהלך הלימודים. הם כמובן טועים.

ביקשנו

ביקשנו לבצע את הצעדים הבאים, בהתאם לתקנון המרכז:

1. החלת איסוף סלולריים מהתלמידים בתחילת היום או השיעור (לפי התכנון המרכז אמור להיות ללא שימוש בסלולריים).
2. איסור שימוש בסלולריים בחלק מהחצר שיוקדש ל"הפסקה פעילה" . כדי שבתי תוכל להיות שם ללא חשש בהפסקות (להבנתי בעבר היו הפסקות פעילות במרכז).
3. לאפשר לבתי לבצע פעילויות שכולם עושים בסלולרי, על ידי מחשב חוטי, בספרייה או בבית.

"לא ניקח אחריות"

בסופו של דבר קיבלתנו את התשובה מהמנהלת שהם לא הם לא מוכנים לקחת אחריות על איסוף סלולריים מהתלמידים בתחילת היום או השיעור. המלנהלת חוששת ממקרים בהם ההורים יתנגדו למהלך או שיגרם נזק למכשירים.

המנהלת כן התחיבה להתחיל תהליך אחרי חנוכה שהיא אישית תכנס לכל כיתה ותבקש מהתלמידים לכבות סלולריים ולהכניס לתיק. לדעתי זה לא יעבוד. התלמידים לא יכבו ולא יכניסו למצב טיסה. במקרה הטוב יכניסו לתייקים סלולריים עובדים ומשדרים. במקרה הרע יוציאו מהתיק וישתמשו במהלך השיעורים.

אני בספק שבקשה להכניס סלולריים לתיק תעזור

אם שלושה מבוגרים, מלומדים, בעלי תארים מתקדמים, מנוסים ומיושבים בדעתם לא הצליחו להיענות לבקשה שלי לשים את הסלולריים במצב טיסה, בתחילת הפגישה, מה הסיכוי שילדים בני 12-14 , מכורים, יענו לבקשה ריקה שכזו בתחילת הכיתה. לצערי , לדעתי זה לא יעבוד ללא הנחיה , ללא גב של ההנהלה, ללא שזה הופך לחלק מהחזון של המרכז (למעשה זה חלק מהתקנון שלו) ולא יעבוד ללא איסוף סלולריים.

תחושות קשות

יצאתי מהפגישה בתחושה קשה. גם מצפונית שלא הייתי מספיק טוב וגם ששוב בעלי תפקידים שלא מבינים את הסיכון, לא מבינים את הנזקים, ושיש להם עדיפויות אחרות, לא עוזרים לילדים שכבר נפגעו, הפעם זו הילדה שלי. המרכז למחוננים הוא נקודת אור בלו"ז של הבת שלי. יהיה חבל מאוד אם נאלץ להפסיק את השתתפותה בגלל תסמינים וכאבים. נתן למנהלת סיכוי. מקווה שנחזיק מעמד עד אחרי חנוכה. מאז שבתי הפכה רגישה לקרינה, ההרגשה שלי היא שאנחנו מסיימים כל שבוע בבית הספר, בקושי רב.

צריך לעבוד ביחד

אחת ההבנות מהפגישה, הייתה שלא מספיק שאחד ההורים ישחה בחומר. שני ההורים צריכים להבין את החומר. למקרא שלאחד מההורים יהיה יום פחות טוב, ואז השני יוכל לקחת פיקוד ולמלא את החסר. אישתי פחות מבינה בנושא, ופחות רוצה להבין. מבחינתה כל העיניין הוא סרט רע שתיכף יגמר. סיוט ממנו תקום מחר בבוקר והכל יחזור להיות בסדר. הלוואי וזה היה המצב.

רוב הילדים מכורים

כאשר יצאנו מהפגישה הייתה בדיוק הפסקה. התלמידים היו מחוץ לכיתות. רובם היו בסלולריים. שני ילדים בהו בחלל. נעצרנו אני ואישתי. ראינו בעיניים את מה שדיברנו עליו כמה דקות קודם. הילדים מכורים. ההתמכרות קשה. המוח שלהם מופצץ בדופמין וקרינה. המכשירים והאפלקציות תוכננו כדי למכר, ולילדים (וגם למבוגרים) אין סיכוי להתמודד. אנחנו רוצים שביתנו תסבול פחות בבית הספר ובמרכז למחוננים. בית הספר והמרכז יכולים לשלב את הנושא מחדש בתקנון שלהם ובחזון שלהם ולהציע לילידים חלון מההתמכרות , אם רק ירצו… מה הסיכוי שזה אכן יקרה. נראה עוד כמה שבועות.