להלן נקודות עיקריות בהרצאתו של ד"ר דניאל מישורי

הקדמה

1. ההרצאה הותאמה ברגע האחרון לשינוי בנסיבות, בעקבות ביטול הכנס בנושא "קרינה בלתי מייננת, השפעות בריאותיות, רגישות לקרינה ועוד", שאמור היה להתקיים במסגרת החוג ללימודי הסביבה בתאריך 10.2.20, במקביל לפורום המומחים. זהו כנס שאמור היה להיות פתוח לציבור ובוטל על ידי אוניברסיטת תל אביב שבוע לפני קיומו, ללא כל נימוק או הסבר, מתוך הפרה מוחלטת של החופש האקדמי ושל ערכי הקולגיאליות באקדמיה.
2. שם ההרצאה שונה ל: "ערים חכמות, רגישות לקרינה, זכויות אדם, אתיקה ומדיניות  ציבורית".

רגישות לקרינה

1. כתבה בWIRED –  מהחודש האחרון: "רגישות לקרינה אינה אבחנה רפואית מוכרת אבל אנשים מסוימים עדיין סובלים ממנה" (תרגום לעברית).
2. ההקשר: כישלון מוחלט של עיקרון ההיזהרות המונעת (The Precautionary Principle), שכיום אינו מופעל כלל בהקשר של קרינה בלתי מייננת (למשל, 5G). זאת מכיוון שהטכנוקרטיה חוששת יותר מעיכוב טכנולוגי או מרגולציית יתר, (FALSE POSITIVE) – שהמחיר שלה הוא פגיעה בכלכלה ובתחרות הבינלאומית). לכן, בפועל נמנעים מלהפעיל את עיקרון ההיזהרות גם במקרים בהם הוא נדרש, ומשלמים בחוסר אבחון בעיות חדשות אשר גורמות לפגיעה בבריאות, פציעות ואפילו מוות  (FALSE NEGATIVE) .
3. מנכ”ל משרד הבריאות כתב במכתב רשמי ב 2019 כי ההשלכות הבריאותיות של חשיפה לקרינה בלתי מייננת מטכנולוגית דור חמש אינן ברורות. מצד שני פיתוח הטכנולוגיה "לא יכול להפסק בגלל היתרונות הרבים". מנכל משרד הבריאות המליץ שהמשרד להגנת הסביבה יבצע "מעקב" אחר רמות הקרינה …בהתאם לתקנים ולעקרון הזהירות המונעת…” כאילו עקרון הזהירות המונעת הוא רק מעקב אחר רמות החשיפה, ולא מניעת חשיפה.
4. דור רביעי וחמישי בסלולר מוצגים כמקדמי בריאות כי הם מאפשרים אבחון, ביצוע ניתוחים, והליכים רפואיים מרחוק, כמו גם שימושים רפואיים מתקדמים המבוססים על BIG DATA ורפואה מותאמת אישית.  המחירים הבריאותיים של חשיפה לקרינה מוסתרים מהציבור.
5. החזון הוא של רפואה מתקדמת ועתידנית HIGH TECH , הנדסה גנטית ושדרוג יכולות המוח באמצעים טכנולוגים (הערת הכותב – אבל יקרה וזמינה רק למי שיכול לשלם)..
6. יש בלבול בין המונחים “רפואה” , ו-”בריאות” (הערת הכותב – רמיזה כי שיפור ברפואה אינו אומר שיהיה שיפור בבריאות הציבור הרחב – לעניין זה, ראו הגדרת הרמב"ם לבריאות: "בולם רוגזו, יפחית אוכלו, ויגביר תנועתו")
7. רופאים אינם מודעים לקרינה בלתי מייננת ולרגישות לקרינה. הם בעצמם עובדים בסביבה רוויית קרינה ובדרך כלל מתייחסים לתלונות ותסמינים של רגישות לקרינה כ"לא ספציפיים" או כתסמינים שמקורם בגורם נפשי, פסיכולוגי/פסיכיאטרי., ולא באיום פיסי/ממשי על הגוף.
8. רגישים לקרינה אומרים “אנחנו הראייה” (we are the evidence) (שקרינה בלתי מייננת אינה בריאה) – התפיסה של ד”ר מישורי היא שרגישות לקרינה היא אמתית, חלק מרגישות סביבתית (גם לרעש, לזיהום אור מלאכותי ולכימיקלים). לדעתו זו תופעה מרובת פנים וצורות עם שמות רבים. רגישות לקרינה פוגעת באנשים, שנתקלים בחוסר אמון ובחוסר התייחסות מצד המערכת, למרות העדויות הרבות והמחקרים הרבים, שכבר פענחו רבים מהמנגנונים של ההשפעות הביולוגיות של קרינה.
9. המונח עצמו [EHS] קצת מטעה מכיוון שהוא מתייחס לחלק קטן מהנפגעים, המודעים למקור לפגיעה שלהם, וחושבים שהם יותר רגישים לקרינה מהכלל, בעוד שהם למעשה נפגעו כבר מהקרינה. הם למעשה הקנריות במכרה הפחם, הראשונים להיפגע, ולא רגישים "במיוחד". הרגישות שלהם חושפת פגיעות של כל האוכלוסייה. בהרבה מהמקרים קיימת גם רגישות לכימיקלים.

ערים חכמות , 5G , טכנולוגיה חכמה וחשיפה לקרינה

1. ערים "חכמות" (SMART), האינטרנט של הדברים (IOT)  או "האינטרנט של הכל" (IOE) , הם טכנולוגיות ללא תקני ובדיקות בטיחות שערכי הליבה שלהן הם: טכנולוגיית עלית, יעילות, עתידנות , טכנוקרטיה, והם משרתות תאגידי-על ואת הממסד שאוהב לשלוט בצורה ריכוזית על האוכלוסייה.
2. תופעות הלוואי הן: מעקב המונים, עיבוד פרטיות ואנונימיות, קיום תשתית למדינה טוטליטרית, קרינה בלתי מייננת ורגישות לקרינה.
3. המדינה לא מונעת ולמעשה מחייבת חשיפה לקרינה בלתי מייננת, במוסדות חינוך ובמרחבים ציבוריים. המדינה לא מקדמת ולא מבטיחה קיום של טכנולוגיה חליפיתמשלימה כמו סיבים אופטיים, שהיו יכולים להחליף חלק ממקורות הקרינה.
4. כמה דוגמאות לטכנולוגיות "חכמות" (+ תמונות):
   נעלים "חכמות" – נחותות יחסית להליכה יחפה
   כסאות "חכמים" –פחות טובים בריאותית מתנוחות ישיבה על הקרקע (כריעה, לוטוס, תנוחות יוגה, ישיבה מזרחית)
   שירותים "חכמים" –נחותים בריאותית מהתנוחה הטבעית של כריעה (squat)
   כל הטכנולוגיות האלה לכאורה לא מזיקות, אבל למעשה עשויות להיות מיותרות ובפועל אינן תורמות למצב האנושי יותר מהכישורים שנתן הטבע.
   על כך בספר של ד”ר דניאל מישורי “יציבות: מחקר על גוף, תודעה וסביבה (גרף, 2018)” https://environment.tau.ac.il/FirmnessBook
5. הנקודה היא שיש טכנולוגיות שאינן משפרות את המצב האנושי או שיש להם תופעות לוואי שלא חשבו עליהם. נקודה נוספת היא שלא כל טכנולוגיה כוללת בתוכה התייחסות הולמת לטבע האדם, וליחסים בין האדם לטבע.
6. התפיסה הנוהגת כיום ברגולציה היא שהרמות הטבעיות של קרינה בלתי מייננת אינן קשורות לבריאות האדם. לדעת ד”ר מישורי, התפיסה הזו אינה מדעית (אין לה הוכחות), והיא מוטלת בספק, ביחוד לאור עקרונות כמו ארבעת החוקים של האקולוגיה על ידי בארי קומונר שעיקרם “NATURE KNOWS BEST”
7. מכונות לא נפגעות מקרינה בלתי מייננת אבל בני אדם כן. (הערת הכותב – מכונות כן נפגעות מקרינה בלתי מייננת ובכל תעשיית האלקטרוניקה יש דגש גדול על התמודדות עם בעיות של קרינה ושדות חשמליים ומגנטים בתדרים שונים בתוך מכונות ורכיבים אלקטרונים. למעשה בתוך כל משדר רדיו יש רכיבים ואזורים מוגנים קרינה בעוד בני האדם נחשפים לקרינה מהמשדר הזה ללא כל שיקול דעת וללא הגנה).
8. אנחנו מדברים (ומתקדמים לכיוון) עולם פוסט-אנושי שהמרחב הציבורי מתוכנן בו יותר טוב למכונות מאשר לבני אדם או ליצורים ביולוגיים. מתכתב עם חזון של עולם טראנס-הומניסטי שבו בני אדם משולבים במכונות, סייבורגים, למשל "שדרוג" בני אדם על ידי חיבור המוח למחשב.
9. ד”ר מישורי מדגיש כי הוא חובב ומעריך טכנולוגיה מסוגים מסוימים, למשל אופניים, לפי חזנו של הכלכלן והסביבתן ארנסט פ. שומאכר “קטן זה יפה”.

אתיקה ודיון ציבורי

1. חייבים להפעיל שיקולים רלוונטיים:
   א. אתיקה של הטכנולוגיה כולל עיקרון הזהירות המונעת   (עד אז, אין להתקין טכנולוגיות שיגבירו הקרינה, כמו 5G)
   
   ב. אתיקה של הסביבה ושל המרחב הציבורי – האם אנחנו יכולים לשנות את השדות האלקטרומגנטים הטבעיים? מי אמור להחליט על כך? איזה ערכים חשובים (למשל חדשנות או בריאות) וצדק אקולוגי (יש לקחת בחשבון שגם עצים , חרקים ובעלי חיים אחרים מושפעים מההחלטה ונשאלת השאלה מי מייצג אותם(.
   
   ג. אתיקה עסקית ואחריות חברתית – הערת הכותב: החברות המפתחות ומשווקות ציוד אלחוטי וסלולרי פוגעות בבריאות הציבור ובמי שכבר נפגע.
   
   ד. זכויות אדם – כולל הזכות לחיים, הזכות לבריאות, הזכות לחיות ולעבוד בסביבה בריאה, הזכות לחירות ולחופש תנועה; הזכות לגישה חופשית לטבע, כמו גם הזכות לפרטיות ולאנונימיות. זאת כאשר רגישים לקרינה לא מקבלים את הזכויות שלהם ולא יכולים לעבוד או לשהות בסביבה שכיום אינה בריאה להם, לא יכולים לנוע בחופשיות, לא יכולים לחיות חיים בריאים ומלאים .
   
2. מדובר בפועל בהשעיית הבסיס של זכויות האזרח והזכויות הדמוקרטיות – טכנוקרטיה טוטליטרית.
   ה. דמוקרטיה : לפי פרופ' אסא כשר, דמוקרטיה עוסקת בפתרון שתי סוגיות בלבד:
   1. פתרון סכסוכים בין אנשים בנוגע לזכויות/מה ניתן לעשות בלי להגביל זכויותיו של הזולת, ו-2. מכניזמים של קבלת החלטות קולקטיבית (כולל בחירות). אולם, במודל של פרופ' כשר, ובכלל, אין לנו היום בחברה שלנו פתרון ל-3: לסכסוכים או קונפליקטים בין אזרחים לטכנוקרטים (מומחים עם סמכויות טכנוקרטיות/רגולטוריות), כולל במקרים של פגיעה בזכויות אדם ובזכויות סביבתיות.
   
   ו. נחלת הכלל (the commons) –המשאבים ששייכים לכולם – וגם "גידור" (enclosure), כאשר משאבי הכלל ועוברים הפרטה, הלאמה או הרס של משאבים אלו תוך כדי שלילת זכויות שהיו לכלל/לציבור על משאבים אלו (וריכוזם בידי תאגידים, אנשים פרטיים או המדינה). בהקשר למרחב הציבורי, נלקח מהרגישים לקרינה המרחב הציבורי, כולל פארקים וחוף הים, וגם נחלת הכלל האלקטרומגנטית הטבעית, אור טבעי וכדומה (זיהומי אור ורעש).
   
   ז. ביואתיקה (לפי VR Potter, 1970) — אתיקה ביולוגית ורפואית, – אמורה להיות הוליסטית ורב-תחומית הכוללת מדע, רפואה, כולל תובנות ממדעי הרוח והחברה, אתיקה מנקודות מבט מרובות, וכל זאת בהתבסס על נקודת המבט האקולוגית, כוונה לשפר את סיכויי השרידות של המין האנושי והטבע בכלל. בפועל, כיום "ביואתיקה" מתפרשת כאתיקה רפואית במובן הצר, המבוססת על (1) הסכמה מדעת ו-(2) ”קודם כל אל תזיק”. נושא הרגישות לקרינה מראה הפרה מובהקת של עקרונות אלה, ובכל הקשור לקרינה בלתי מייננת מבוצע כיום ניסוי על כל האוכלוסייה, וזאת בניגוד לקוד נירנברג, שאוסר על ביצוע ניסויים בבני אדם. זאת, כאשר לא ניתן להשיג אישורים של ועדות הלסינקי לניסוי על קבוצות קטנות של בני אדם (הערת הכותב – כלומר מה שאסור לעשות בניסוי מדעי כופים על כל האוכלוסייה).
   
   ח. אתיקה במדע ובאקדמיה – על פי תפיסתו של מרסלו דסקל, אתיקה אקדמית מבוססת על וויכוחים מדעיים. ניתן להבחין בין שלושה סוגי וויכוחים:
   1.  דיון – DISCUSSION – חיפוש אחר האמת, יש הסכמה על תפיסת העולם והנחות יסוד על המציאות, כך שעלולה להיווצר חשיבה קבוצתית הפוגעת בחשיבה הביקורתית.
   2.  התנצחות – DISPUTE – לא מנסים להגיע לאמת, המטרה היא לנצח את היריב בעיני צד שלישי (למשל, בהליך משפטי, או בוויכוח בוועדת הכנסת).
   3.  מחלוקת – CONTROVERSY – חיפוש אחר האמת, אבל ללא הסכמה על הנחות יסוד, על סטנדרטים, מי המומחים הרלוונטיים, מהן המתודולוגיות הרלוונטיות וכו' (דסקל חשב שהמדע מתקדם באמצעות מחלוקות).
   
   ט. מחלקות מדוכאות – הם מדע מדוכא. הופך את המדע לדוגמה חצי מדעית, המוצגת כמדע, אבל מוגבלת לכך שהאם אתה מאמין למומחה הדובר או לא   — מדענות (scientism) – סוג של דת.
   רגישות לקרינה היא במחלוקת. היא קשורה להפרת זכויות אדם, ושיקולים בריאותיים והדיון בה מדוכא.

מסקנות וסיכום

1. קרינה בלתי מייננת ורגישות לקרינה מהוות אתגר לזכויות האדם ולדמוקרטיה
2. יש לשקול מחדש את נושא הקרינה והרגישות לקרינה במישורים של אתיקה, בעיקר ביואתיקה, אתיקה עסקית , אתיקה סביבתית ואתיקה של המרחב הציבורי.
3. אנחנו עדים לכישלון הסביבתנות (השמירה על הסביבה) מכיוון ש:
   א. אין תקני בטיחות אמיתיים לחשיפה לקרינה בלתי מייננת
   ב. רגישות לקרינה סובלת מאותה הכחשה, חוסר אמונה, הפלייה, כמו שמזהמים אחרים (והנפגעים מהם) סבלו בעבר (גם תאורת רחוב מבוססת LED).
   ג. בישראל יש רק שני ארגונים סביבתיים קטנים (NGOs) שעוסקים בקרינה בלתי מייננת ובפריסה של הדור החמישי , "רגישות לקרינה ישראל" ו-"שומרי השדה האלקטרומגנטי" (EMF Keepers), שהם תת קבוצה של שומרי המים (the water keepers of Israel).
4. הצורה בה מתקיים דיון בשאלה "האם רגישות לקרינה היא אמיתית" מייצג:
   א. כישלון במחשבה מחודשת על פרדיגמות מיושנות ברפואה ובמדע
   ב. כישלון בהכרה בעדויותיהם של אנשים המודעים למה שקורה להם (שלילה של הבנת הרגיש כי קרינה מזיקה לו).
   ג. העדפה של טובת הטכנוקרטיה ושיקולים עסקיים על פני טובת הנפגעים ובריאות הציבור.
   ד. כישלון בהטמעה במדע של מידע מדעי ותיק ומבוסס — למשל על מכ"ם או גלי מיקרוגל.
   ה. מתן תשומת לב גדולה מידי לאפידמיולוגיה (בסביבה גדולה מרובת גורמים, כאשר לא ניתן לבודד כל משתנה בוודאות.
5. מתקיימת "התנצחות" ולא וויכוח אקדמי הולם על המחלוקת   :
   א. מחקרים על מנגנוני נזק של קרינה בלתי מייננת נדחים או מתקבלים בהתעלמות.
   ב. מקודמת התאוריה כי יותר אנטנות יביאו לפחות קרינה מהמכשירים . בלי לקחת בחשבון את החשיפה הסביבתית הכללית ההולכת וגדלה, ואשר תגדל בעתיד, כמו גם חשיפה נוספת מציוד אלחוטי חדש ונוסף, ציוד IOT, ציוד אלחוטי לילדים ותינוקות ועוד. הטיעון כי יותר אנטנות מורידות את הקרינה משמש כתרגיל הסחה.
6. ביטול הכנס ‘קרינה בלתי מייננת, השפעות בריאותיות, רגישות לקרינה ועוד 2020’ הוא דוגמא לדיכוי הדיון האקדמי.
7. כישלון של מדע דיסציפלינארי (שמחולקת לדיסציפלינות מבודדות); חלוקת המדע לתתי תחומים והתמחויות (למשל, רפואה) יוצרת אמונה במומחים בצורה כמעט דתית, ללא בסיס מדעי, גם כשהם מכחישים את המציאות, כמו עניין הרגישות לקרינה.
8. הדיון הקיים היום סותר את ערכי הליבה של הקהילה האקדמית: קהילתיות, אוניברסליות, עמדה לא-אינטרסנטית, הטלת ספק (גם בתפיסות מדעיות שולטות) .
9. הפתרון הוא שהקהילה המדעית צריכה לעסוק במחקר מדעי מולטי-דיסציפלינארי על נושאים במחלוקת, למשל רגישות לקרינה.
10. 10. “עדיף שאלות שקשה לענות עליהן, מאשר תשובות שלא ניתן לערער עליהן” – ריצ'רד פיינמן. כיום, יש שאלות שלא נשאלות, ושלא ניתן לשאול, במיוחד בתחום הרפואה.
11. למשל: הרפואה כיום מבוססת על התפיסה שלכל חומר רעיל יש רמה בה הוא רעיל ורמה בה הוא יכול להיות תרופה (פרצלסוס: ההבדל בין תרופה לרעל הוא במינון). זאת בלי להבחין (א) בין תגובה/הרעלה מיידית / חשיפה אקוטית לעומת חשיפה מצטברת לאורך זמן; (ב) טענה זו מנוגדת לידוע במדעי הסביבה בין חומרים שרעילים רק במינון מסוים (מים או תפוחים) לבין חומרים שרעילים ומזיקים לגוף בכל מינון (למשל, מתכות כבדות, דיוקסינים, פטאלטים).
12. מבחינת צורת הדיון יש מקרים דומים לדיון ברגישות לקרינה כמו למשל הדיון על קנביס רפואי, הפלרת מים, ועוד, שגם בהם המחלוקת מוכחשת והממסד מתבצר בעמדות לא-מדעיות (המנוגדות למחקר או לנתונים חדשים).
13. יש להכיר במחלות שהגורם להם הוא הסביבה. רגישות לקרינה היא מחלה סביבתית. היא אינדיקציה אחת לכך שהסביבה חולה. אינדקציות נוספות הם רגישות לכימיקלים, רגישות לרעש, לזיהום אור ומחלות סביבתיות נוספות , כאשר בדרך כלל יש סינרגיה שלילית בין מחלות אלה.
14. יש לעבוד לפי העיקרון מספר בראשית של עץ ה“דעת”, ידיעת טוב ורע (ידע + אתיקה), כשהקריטריון לידיעת הטוב (וזיהוי הרע) הוא “ובחרת בחיים”.

תודה לד"ר דניאל מישורי על העזרה בסיכום.

נקודות עיקריות בהרצאתו של פרופ’ סטיליאן גלברג

1. המחלקה (קרינה ורעש במשרד הגנת הסביבה) עוסקת ברעש, קרינה מייננת וקרינה בלתי מייננת
2. המשימה היא למנוע, על ידי שימוש בעקרון הזהירות המונעת, חשיפה ללא צורך או לא הגיונית לרעש וקרינה
3. נצמדים להגדרה של "בריאות" על ידי ארגון הבריאות העולמי (לפיה אף אחד לא בריא) . לפי ההגדרה הזו מספיק לראות אנטננה סלולרית ואתה כבר לא בריא (כי היא גורמת לחוסר שקט וחשש)
4. פועלים לפי הערכת סיכונים:
   אם הסיכון אמיתי ולא עשיתי כלום – הפסד עצום
   אם הסיכון אמיתי ועשית כדי לצמצם אותו – רווח עצום
   אם הסיכון לא אמיתי ולא עשית כלום – אין שינוי
   אם הסיכון לא אמיתי ועשיתי כדי לצמצם – הפסד
5. רוב האנשים בארץ לא רואים את הקשר בין שימוש בסלולרי לקיום אנטנה בסביבבת המגורים שלהם. הם קונים סלולרי , מצפים להשתמש בו וחושבים שהאנטנה נועדה למטרות אחרות. אבל יש קשר צמוד בין היכולת להשתמש בטלפון לבין קיום אנטנה בסביבתך.
6. לחברות הסלולר אין שום אינטרס בהקמת אנטנות חדשות ובישום טכנולוגיות חדשות (בגלל עלויות גבוהות).
7. בישראל רוב האנשים מכורים מאוד לשימוש בסלולרי. עושים בו שימוש לכל דבר, החל מהודאות טקסט ועד לקראית ספרים. משתמשים בסלולרי כ120 פעם ביום.
8. פרודקטיביות, הרגשה טובה, שירותי חרום קשורים לקליטה טובה.
9. יותר זול בישראל לעשות שיחת וידאו עם הסלולרי מאשר לפגוש את הבן אדם פנים אל פנים.
10. כאשר אתה משתמש בסלולרי ואתה קרוב לאנטנה החשיפה שלך לקרינה מהסלולרי נמוכה יותר בהשוואה למצב בו אתה רחוק מהאנטנה. (הערת הכותב – בשקופית הזו מצויינת גם רמת החשיפה מהאנטנה אבל לדעתי מדובר בהערכת חוסר קשה בשל בעיות במדידות הקרינה כפי שמבוצעות היום. לדעתי החשיפה לקרינה מהאנטנה גבוהה ומשמעותית הרבה יותר ממה שמצוין בשקופית הזו בדקה 0:07:48 של המצגת, אם כי היא בדרך כלל עדיין נמוכה מהחשיפה המקומית על הראש בעת שימוש בסלולרי בהצמדה.).
11. לפי המדידות והערכות שביצע המשדר ביחד עם המכון בן תחומי בחולון החשיפה למוח היא: 78% מהסלולרי בעת שיחה,
    9% ממשתמשים אחרים
    2.6% משימוש בנתונים
    3.4% מאנטנות סלולריות
    2.6% מאנטנות רדיו-טלווזיה וצבא
    5% שימוש בטלפון אלחוטי ביתי
    הערת הכותב – לדעתי שוב מדובר בהערכות לא נכונות כל כך של החשיפה מאנטנות ומציוד אלחוטי וסלולרי בשם שיטות מדידה לא נכונות.
12. שימוש בעקרות הזהירות המונעת :
    הצדקה
    אופטימיזציה
    הגבלות
13. התעבורה שאנחנו מקבלים בסלולרי שלנו מכפילה את עצמה פעמים בשנה. בגלל השיפור בטכנולוגיה הקרינה גדלה רק ב10% בשנה.
14. דרך נוספת להורדת החשיפה לקרינה היא התקנה של אנטנה סלולרית קטנה בכל בית (FEMTO CELL או MICRO CELL) .
15. הבעיה בתוך בית היא החסימה של הקירות, לפי סטיליאן בערך 1 למאה. הערת הכותב – מהמדידות שאני עושה נראה כי קיר בלוקים מוריד 50% מהקרינה בקירוב.
16. היום כאשר אדם אחד מוריד סרט , כל האנשים בסביבתו מקבלים קרינה מהאנטנה. בעתיד (אד מההבטחות של דור חמש – שימוש בכוונת קרן) האות יכוון רק אל המשתמשים. לדברי סטיליאן אנחנו עדיין רחוקים מזה.
17. המשרד נותן רישניות לכל אנטנה
18. מבצעים הערכות ומדידות קרינה
19. יש 200 מודדי קרינה מוסמכים,
20. עובדים על כך שאזרחים יוכלו לקבל בהשאלה מד קרינה
21. יש מערכת של בקרה אוטמטית שמבקרת על האנטנה. המידע עובר אלפי פעמים שנייה.
22. יש כמה עשרות מערכות מדידת קרינה קבועות והמידע נגיש דרך אתר.
23. כעת סטיליאן הראה את הסרטון הבא – https://youtu.be/twugeVQexf8.
    הערת הכותב – הסרטון הזה הופק על ידי פורם חברות הסלולר. זהו גוף יחסי ציבור של חברות הסלולר שנועד להתמודד עם ביקורת של הציבור בנוגע לנושאי קרינה. הגוף הזה הוא למעשה גוף תעמולה של חברות הסלולר. אני חושב שאי אפשר לטעות בנוגע לכוונת הגוף ושאיפתו לצמצם כל התנגדות לפריסה של רשתות סלולרי. זהו גוף תעמולתני.
    לדעתי זו טעות של סטיליאן , ממונה מטעם המדינה, שהוא אמור להיות נציג הציבר, להראות סרטון תעמולה של חברות הסלולר במצגת שלו.
24. השקופית הבאה הייתה של חיזוי קרינה בתל אביב מול הרצליה (כנראה על ידי שימוש באפלקציה סלולרית שמעריכה את הקרינה על פי מה שהמכשיר הסלולרי יודע והוא לא יודע הכל). בתמונה נראה לכאורה היא כי בתל אביב יש פחות קרינה מאשר בהרצליה.
25. השקופית הבאה הראתה כי התקן בישראל נמוך יחסית לרוב המדינות בעולם, אבל לא הנמוך ביותר.

הערת הכותב

אני מסכים ב95% עם סטיליאן על כל הדברים. הבעיה היא ה5% שאנחנו לא מסמכים.
דוגמא ראשנה – גם לדעתי הקרינה שרוב האנשים מקבלים רוב הזמן מהאנטנות נמוכה מהקרינה שהם מקבלים מהסלולרי שלהם (ומציוד אלחוטי אחר) אבל אני בניגוד ללסטיליאן חושב שגם הקרינה הכאילו נמוכה שמקבלים מהאנטנה היא הרבה יותר מדי. אני חושב שדי בקרינה מהאנטנות כדי לגרום סיכון בריאותי ונזקים בריאותיים לאורך זמן ולכן השימוש בכל הטכנולוגיה הזו במתקונת המקורית הוא פסול מהיסוד.

דוגמה שנייה – גם אני וגם סטיליאן מסכימים שהרשת הסלולרית צריכה להיות מבוססת בעיקר על אנטנות קטנות. אבל אני חושב שקודם לכל שינוי או המשך שימוש בטכנולוגיה הסלולרית יש קודם כל להכיר בנזקים ובנפגעים. פועל יוצא ראשון של כך הוא הכנסה של תקנים פי 10000 יותר נמוכים ממה שיש היום ורק כך אפשר יהיה להגדיר רשת טובה ונמוכת קרינה. סטיליאן מציין כי התקן הקיים לא מגן אבל נמנע מכל שינוי בו. בנתיים מאפשר המשך פריסה ואפילו הגדלתה.

זו לא הפעם הראשונה שאני רואה ושומע את ההרצאות של פרופ' סטיליאן וכל פעם מחדש אני מקווה שהפעם הוא ידבר יותר על הנזקים, יזכיר כי התקן לא מגן, על החולשות של הבדיקות ועל הצורך בצמצום השימוש וצמצום החשיפה. כל פעם מחדש אני נעצב לראות שהמצגת שלו יוצרת מצג שווא שהכל בסדר. ובכן שום דבר לא בסדר. המדיניות הנוכחית של המשרד משרטת את חברות הסלולר ולא את בריאות הציבור ובטוח שלא את נפגעי הקרינה. לפחות סטיליאן אומר מידי פעם שהוא מכיר בכך שיש נפגעי קרינה.

כאמור, כנס פתוח בנושא "קרינה בלתי מייננת, השפעות בריאותיות, רגישות לקרינה ועוד" (EMF, EHS & More 2020) היה עתיד להתקיים ב10/02/2020 בבית הספר לסביבה באוניברסיטת תל אביב. הכנס תוכנן במשך חודשים על ידי עמותת רגישות לקרינה ישראל, בשיתוף פעולה עם מדענים וחוקרים מובילים בתחום מהארץ והעולם ובאירוח של ד"ר דניאל מישורי מבית הספר לסביבה באוניברסיטת תל אביב. במקביל לכנס הפתוח תוכנן כנס סגור במתכונת של ועדת מומחים, באותו נושא, הפעם באירוח של פרופ. אלון טל, במחלקה למדיניות ציבורית באוניברסיטת תל אביב ובהובלת ד"ר פול בן ישי מאוניברסיטת אריאל.

ביטול הכנס

שבוע לפני מועד הקיום של הכנס, קיבל מארח הכנס ד"ר דניאל מישורי, פנייה מדוברות האוניברסיטה בנוגע לקים מסיבת עיתונאים בסוף הכנס. נאמר כי אין לקיים מסיבה עיתונאים ללא אישור. לאחר דיון קצר בין מארגני הכנס תיקנו את הנושא באתר הכנס כדי להתאים לדרישות האונברסיטת. למעשה ביטלנו את מסיבת העיתונאים כדי לא ליצור עיכובים מיותרים וקשיים נוספים שבוע לפני הכנס.

למחרת בבוקר קיבל המארח, ד"ר דניאל מישורי, דואר אלקטרוני מראש בית הספר לסביבה וכדור הארץ, פרופ שמואל מרקו, בדרישה לביטול הכנס כולו בטענה ש" מכיוון שזהו לא כנס מדעי לפי אמות המידה המקובלות באוניברסיטה". המכתב היה קצר ולא היו נימוקים נוספים.

במשך כמה ימים ניסינו נציגי העמותה לקבל הסבר , סיבות, רשימת דרישות להתאמות הדרושות ממנהל בית הספר ומהרקטור, וכל מה שקיבלנו היה התעלמות לא מנומקת, חזרה על הנימוק הסתום "לא מדעי" והטחת עלבונות (כולל כינוי העמותה "עמותה הזויה").

אני כמובן יכול לנחש שמי שמשתמש בביטוי סתומים כאלה אינו בקיא בנזקי הקרינה הבלתי מייננת, לא קרא לעומק מחקרים בתחום ולא מודע למחקרים המצטברים והמראים על השפעות ביולוגיות של קרינה בלתי מייננת. אני מניח שהוא גם לא מכיר את המחקר על רגישות לקרינה ופועל על פי אמונה ודעות קדומות בנושא. 

על הביטול ניתן לקרא גם בכתבתו של אביב לביא – https://www.zman.co.il/84512/

הכל לטובה

דרך אגב, ביטול הכנס היה גם לטובה. בשל ביטול הכנס, אנחנו מארגני הכנס יכולנו להשתתף בזמן שהתפנה בכנס המומחים (שהיה אמור להתקיים במקביל ולכן היינו אמורים לפספס את חלקו בשל הכנס שבוטל). בכנס המומחים (שגם אותו נעשה ניסיון לבטל) הוצגו שוב ושוב תוצאות מחקריות על השפעות ביולוגיות של חשיפה לקרינה בלתי מייננת (1,2,3), ברמות שלא גרמו לחימום, ואשר יכולות להסביר חלק מהתסמינים של רגישים לקרינה. למעשה נושא הרגישות לקרינה עלה שוב ושוב בכנס המומחים כתוצאה של ההשפעות הביולוגית מהחשיפה לקרינה ברמות נמוכות. 

פגיעה בחופש האקדמי ובציבור

אני לא יכול שלא להרגיש שנעשה פה עוול גדול. גם לעמותה, גם לד"ר דניאל מישורי, וגם ובעיקר לציבור הרגישים לקרינה בישראל (דרך אגב, אם אתם כבר מרגישים כאבי ראש, חום בפנים ונימול בידיים בעת שימוש בציוד אלחוטי או סלולרי, גם אתם רגישים לקרינה).

למרות שאני כבר די מורגל בבורות בנושא הקרינה הבלתי מייננת ורגישות לקרינה, של כל מיני אנשים, בכל מהדרגים ומכל הסוגים, אפילו בעלי תארים מתקדמים, פרופסורים , מנהלי בתי ספר ואקדמיות, למרות שאני מורגל בכך, כל פעם זה מאכזב מחדש.

אנשים אלו, שאנחנו צריכים לסמוך עליהם כאנשי מדע ורודפי אמת מדעית, פועלים בצורה בריונית וחסרת בסיס בהתבסס על דעות קדומות וחוסר הבנה של הנושא. זאת בניגוד למה שמצופה מהם מתוקף תפקידם והרקורד האקדמי שלהם. לרוב למרות שיש להם ידע מדעי רב בנושאים אחרים, קשורים או שלא קשורים, אין להם בדרך כלל כל ידע בנושא הספציפי של השפעות ביולוגיות ובריאותיות של קרינה בלתי מייננת וברגישות לקרינה.

מה שאני מצפה מאנשים, ואולי אני נאיבי, הוא ללמוד נושא חדש ולא להביע דעה אישית לפני שהם קראו ולמדו אותו מכל כיוון אפשרי. ביחוד אם מדובר באנשי אקדמיה. מצופה במקרה כזה הזמנה לדיון מקדים, ניסיון לרדת לחקר האמת ועידוד הדיון המדעי גם בנושאים שכרגע נחשבים במחלוקת. מדען אמיתי לא מפחד מדיון, האמת המדעית מתקדמת תוך כדי דיון על מחלוקות, כמובן בצד מחקר.

ביטול הכנס היה מכה קשה לחופש האקדמי והדיון המדעי. למעשה הוחלט לא לאפשר דיון בנושא, לא סופקו הסברים, לא נעשה ניסיון להבין במה מדובר, הייתה שליפה מהמותן, בזלזול מוחלט המתבסס על דעות קדומות וחוסר הבנה.

זוהי מכה זמנית. אנחנו נתגבר, הכנס יתקיים בסופו של דבר ויהיה אפילו יותר גדול ורציני. אבל הכתם לא ינוקה. עד כדי כך היו אלה משוכנעים בדעתם המוקדמת שדחו כל ניסיון שלנו המארגנים להיפגש, להסביר, לדון בנושא ולהגיע להסכמות שיאפשרו את הקיום של הכנס.

מכחישי נזקים זה הכי קל

הרי אנחנו קראנו ושמענו כבר חלק ממכחישי הנזקים בנושא הקרינה הבלתי מייננת. אלו שכל קביעותיהם בנושא מתחילות בהנחת היסוד שההשפעה היחידה האפשרית של קרינת רדיו היא חימום ומסתיימת בציטוט גופים מושפעי תעשייה כסימוכין מפוקפקים לדעות המוקדמות (אפשר גם לומר דעות קדומות) שלהם. אלו שאין להם שום ידע או ניסיון מעשי בקרינת רדיו ובמדידתה. אלו שלא פגשו בימיהם אנשים הסובלים מרגישות לקרינה (או שפגשו ולא ידעו זאת , הרי היום חלק נכבד מהאנשים כבר מרגישים כאבים בעת שימוש בסלולרי, וזה כבר השלב הראשוני של רגישות לקרינה, למרות שרוב רובם של מי שכבר מרגיש את הקרינה לא מודע לכך) אבל ממהרים לפסוק בנושא, אלו שלדעתם כל סוגי הקרינה הבלתי מייננת זהים והם מציינים שדה מגנטי של כדור הארץ בכפיפה אחת עם שדה מגנטי מרשת החשמל, או קרינת אור לא מייננת בכפיפה אחת עם קרינת רדיו. הם שלא מבינים את המורכבות של התחום פוסקים בהחלטיות חסרת פשרות וחסרי כל ידע בסיסי בנושא הקרינה הבלתי מייננת. אלא מביכים בעיקר את עצמם, אבל בקרב קהל חסר ידע הם מצליחים לפעמים להשמע הגיוניים.

אנחנו כבר מכירים את אלו שמהדהדים אחד את השני ומארחים אחד את השני בהסכמה גורפת בכנסים שהם מארגנים. יצא לנו לשמוע אותם או לקראו את דבריהם כאשר השתמשו (או יזמו) במחקרים מגמתיים שמראים לכאורה כי אנשים מגיבים בתסמינים לאנטנות סלולריות גם כאשר אלו לא מופעלות (מבלי להבין שזו בדיקה חסרה ויש לבדוק האם כאשר הפעילו את האנטנה היו מגיבים נוספים או אחרים), או מחקרים שמתרכזים ב"תפיסת הסיכון" ומה משפיע עליה ולא על האם יש סיכון או השפעה. אלו שמצטטים מחקרי חשיפה שגויים (5) שהראו לכאורה כי רגישים לקרינה לא הצליחו לנחש מתי יש קרינה (מחקרים בהם גם כאשר לא הייתה אמורה להיות חשיפה הייתה חשיפה, מחקרים בהם זמן המנוחה בין החשיפות לא היה מספק, מחקרים בהם בוצעו מגוון חשיפות לקרינה מסוגים שונים מבלי להבין שאפשרי שנבדק אחד יהיה רגיש רק או בעיקר לקרינה מסוג אחד, מחקרים בהם המימון הגיע מהתעשיה ועוד) בעוד שהם מתעלמים ממחקרים שמראים שהנבדקים הרגישים הגיבו לחשיפות בשינוי מדדים ביולוגים, מחקרים שהראו על שינויים בפעילות המוח של הנבדקים, ממחקרי חשיפה שבוצעו בצד בבדיקות קרינה והראו תלות בין התסמינים לרמות החשיפה (4).

אז אנחנו , לפחות אני וחברי הפעילים הוותיקים בתחום , כבר מכירים אותם, ואולי אני קצת מתמם, אבל רציתי להאמין , כל כך רציתי להאמין, ואני עדין כל כך רוצה להאמין שלא ימצאו כאלה, או כאלה שיושפעו מהם, בהנהלת האוניברסיטה. כנראה שבזה טעיתי.

להכחשת נזקים יש מחיר בבריאות ובחיי אדם

בנוסף לכך, כאשר בסופו של דבר יתברר שמכחישי הנזקים טעו והטעו וכי לאורך כל הדרך קרינת רדיו בפרט, וקרינה בלתי מייננת בכלל אינה בריאה, כי יש לה השפעות בריאותיות וכי היא מקדמת סרטן ותחלואה וכי רגישות לקרינה היא אמיתית ונגרמת מקרינה (ואני חושב שזה עניין של שנים בודדת עד להכרה הזו בצורה רחבה וגורפת), הרי בעצם הביטול של הכנס בפרט , הכחשת הנזקים בכלל יש פה פעולה של פגיעה בבריאות הציבור.

הרי אם הקרינה מזיקה (ואני בטוח שהיא מזיקה), היא מזיקה כבר מעכשיו. זה לא שאם רק עוד 10 שנים נסכים כולנו שהיא מזיקה, הנזק מתחיל מאותו רגע שהחלטנו שהיא מזיקה. הנזק מתחיל מרגע החשיפה והשימוש. הנזק התחיל מהרגע שהתחלנו להיחשף. בלי קשר להאם אנחנו מסכימים שיש נזק או לא מסמכינים.

בואו נחזור רגע לנושא העישון. נושא זה קל לדיון משום שהיום הוא כבר מובהק וכל ילד יודע שהעישון מזיק לבריאות, אפילו עישון פסיבי. ובכל זאת במשך שנים רבות (עשורים) עסקו מדענים רבים בנושא. חלקם קידמו מחקר ודעה כי העישון אינו כל כך מזיק. חלק מההם יצרו ספק ולמעשה קידמו את האינטרסים של חברות הסיגריות בעיכוב ההכרעה בנושא. מה תרמו אלו למדע? מה היה המחיר בבריאות ובחיי אדם לדעתם ולעבודתם הכאילו מדעית?

הכנס יכול היה להביא לעוד מודעות לנושא הקרינה והרגישות לקרינה ולאפשר לאנשים שכבר מרגישים תסמינים להבין את ההקשר, ולאלה שיראו בכך הגיון להתחיל בצימצום חשיפה לקרינה וצמצום השימוש ובכך לשפר את סיכוייהם לבריאות טובה יותר.

אפשרי שהכנס היה מקדם את ההבנה של הנושא בקרב מקצוע הרפואה והמטפלים השונים ובכך משפר את הסיכוי של נפגעי קרינה ורגישים לקרינה לקבל טיפול יותר טוב.

ביטול הכנס פגע ברגישי קרינה ובנפגעי קרינה והרע את הסיכויים שלהם להבין את המקור לתסמינים, פגע בסיכויים שהם יחליטו על צמצום החשיפה וצמצום השימוש ולמעשה פגע בבריאותם. הביטול פגע במודעות לנושאי הקרינה והרגישות לקרינה ופגע בסיכוי של רגישים לקרינה ונפגעי קרינה לקבל טיפול רפואי או בריאותי מועיל.

הכחשת הנזקים אינה נעשת בוואקום של מגדלי השן של האקדמיה, או בקבוצות רשת של ספקנים, ובאתרי רשת של מכחישי נזקים, הכחשת נזקים נעשת בעולם באמיתי וההדים שלה פוגעים בנפגעי הקרינה הבלתי מייננת. הכחשת נזקים שוללת את זכויותיהם, פוגעת בסיכויי ההחלמה שלהם, פוגעת בחופש שלהם ובזכויות האדם שלהם ומערימה קשיים נוספים עליהם. חבל שמכחישי הנזקים לא לוקחים את זה בחשבון. בסוף של כל פעולה שלהם, בסוף כל שטות שהם אומרים בביטחון גמור ומוגזם, יש אנשים שסובלים, ובזכותם ממשיכים לסבול.

ההיסטוריה חוזרת על עצמה

שוב, אני לא יכול שלא לחשוב שהדבר מקביל להתייחסות להשפעות הבריאותיות של עישון בשנות השישים של המאה הקודמת. גם שם בוודאי היו פרופסורים ומנהלי בתי ספר שלא רצו לשמוע ולעסוק בתחום. אנחנו יודעים כבר איך זה נגמר.

מדען אמיתי לא קובע לפי משאלת לב, גם לא לפי דעה קדומה. מדען אמיתי שומע, מקשיב, שואל, לומד, חוקר, מבין ומגבש את דעתו. לאחר מכן מחליף דעות עם אחרים ומבסס את דעתו דרך ויכוח אקדמי חופשי. מדען אמיתי לא פוסל על הסף. מדען אמיתי תמיד לוקח בחשבון שהוא טועה, מדען אמיתי יכול ללמוד שיעור גם מפלוני אלמוני.

כמו בעישון, הנושא הזה ייפתר בסופו של דבר. המגמה כבר היום ברורה. ככל שעובר הזמן מתפרסמים עוד ועוד מחקרים על השפעות ביולוגיות של קרינה בלתי מייננת ומחקרים התומכים בתאוריה כי רגישות לקרינה היא בעיה פיזיולוגית אמיתית הנגרמת מחשיפה לקרינה.

הקונזנזוס של התעשיה מפנה את מקומו להבנה שיש נזקים

ככל שהזמן עובר אני רואה שמי שלא היה מוכן לדבר בפומבי לפני עשר שנים על השפעות הקרינה הבלתי מייננת, מרצה על ההשפעות היום. מי שלא היה מוכן להודת שקרינת הרדיו יכולה לגרום לסרטן מסכים היום עם האמירה הזו ולפעמים אומר אותה בעצמו. מי שלא רצה לפני חמש שנים לגעת בנושא הרגישות לקרינה משתמש בו היום כדי להסביר את הממצאים שלו בתחום.

בשנת 2014 הסביר במהלך ישיבה של וועדת החינוך בכנס, פרופ' סטיליאן גלברג, ראש תחום קרינה ורעש במשרד להגנת הסביבה, כי יש השפעות ביולוגיות לקרינה בלתי מייננת (הדגש שם היה על קרינת WIFI) גם ברמות נמוכות מהתקן – https://youtu.be/Dlys4SETT3s

בשנת 2016 ולאחר מכן בשנת 2018, הצהירה פרופ' סיגל סדצקי, ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות ומומחית בקרינה וסרטן, כי הנחת העבודה שהטלפונים הסלולריים יודעים לסרטן – https://youtu.be/TM4P4mCLpNE

כמו בעישון, כך גם במקרה של קרינה בלתי מייננת, לא יוכלו מכחישי הנזקים וחברות הטכנולוגיה לעצור את האמת לאורך זמן. הם רק יכולים לעכב את הגעת הקונצנזוס החדש. בסופו של דבר מי שמתכחש לאפשרות של קרינה בלתי מייננת יכולה לגרום לנזקים בריאותיים או שיפגע בעצמו, או שיביא לפגיעה באחרים, או שישנה את דעתו, או יהפך ללא רלוונטי וירשם כטועה ומטעה בדפי ההיסטוריה.

סימוכין

1. מחקרים ומדע על קרינה בלתי מייננת – https://www.norad4u.co.il/studies-h/

2. מנגנוני נזק של קרינת רדיו – https://www.norad4u.co.il/studies-h/emf-studies-list/rf-mechanism/

3. מגוון מחקרים על השפעות בריאותיות וביולוגיות של קרינה בלתי מייננת – https://www.norad4u.co.il/studies-h/emf-studies-list/

4. מחקרים המקדמים רגישות לקרינה – https://www.norad4u.co.il/studies-h/emf-studies-list/ehs-studies/

5. מחקרים המכחישים רגישות לקרינה – https://www.norad4u.co.il/ehs-h/studies-disproving-ehs/