בלוג

השנה בתי הבכורה, בת 13 , הפכה לרגישה לקרינה, זאת לדעתי בגלל השימוש בסלולריים ובציוד אלחוטי בבית הספר. ובכל זאת היא הצליחה לסיים את השנה בהצלחה, בכיתת מופת.

כתבתי על התהליך שעברנו, בבלוג מספר פעמים, ראו:
כאן, כאן , כאן וכאן…

במרוצת השנה עשיתנו מאמצים , ביחד עם הצוות החינוכי, כדי שתצליח להמשיך לפקוד את בית הספר, ולהצליח בלימודים, למרות הרגישות.

כאמור בשבוע שעבר סיימה בתי את שנת הלימודים 2024/2025 בהצלחה , במסגרת מופת בבית הספר, עם תעודה בממוצע גבוה.

לא הכל היה קל. בתי סבלה שוב ושוב מכאבים בימים ובשעות בהם הייתה בבית הספר, ונאצלה לצאת במהלך שיעורים בהם נעשה שימוש בסלולריים ו\או ציוד אלחוטי. ימים רבים היא נאצלה לסבול בכיתה, לחזור הביתה מוקדם, עם כאבים. אבל כעת אנחנו חווים קצת נחת. היא סיימה עוד שנה ובהצטינות.

לטובת ההורים לילדים רגישים לקרינה, אנסה לשתף את התהליך שעברנו, מול עצמנו, מול בית הספר, ומול המועצה.

במהלך השנה הגענו עם הצוות החינוכי להסכמות הבאות:

• הצוות ישתדל שבתי תשב רחוק ככל הניתן מילדים שמפעילים סלולריים בכיתה, או יש להם סלולריים מתחת לשולחן, ורחוק מהמחשב האלחוטי והראוטר האלחוטי הנמצאים בקדמת הכיתה.
• בתי תוכל לצאת מבית הספר ברגע שכואב לה
• בתי תוכל להיעדר משיעורים ופעילויות בהם יעשה שימוש בסלולרי
• במקרה של עבודות או מיבחנים בסלולרי , תנתן לבתי אפשרות אלטרנטיבית לביצוע המשימות.
• לא תהיה ירידת ציון בגלל איחורים, חיסורים, העדרויות, בגלל הרגישות לקרינה.
• התלמידים יתבקשו\התבקשו להפקיד את הסלולריים בכל בוקר, מה שלא תמיד קרה, או לא עבד עד הסוף (בתחילת השנה הצוות ניסה ליזום הפקדה, אבל לא התמיד. עתה לאחר שביקשנו הצוות ניסה שוב לשים לזה לב ולהקפיד יותר, אבל עדיין האענות והאכיפה לא היו 100%. חלק מהילדים אמרו שלא הביאו טלפון בעוד יש להם טלפון בתיק או מתחת לשולחן, בחלק מהמקרים ילדים הביאו שני מכשירים, אחד להפקדה שני לשימוש בכיתה מתחת לשולחן).
• התאפשר לי למגן את התיבה בה מופקדים הסלולריים בכיתה כך שהקרינה מהסלולריים שהופקדו שם לא תתפתח לכיוון כיתה עצמה.
• אחרי חופשת הפסח, בתי יצאה מ"ארון החשמל" בפני כל הכיתה (הודיעה בצורה מסודרת לכל הילדים והצוות שהיא רגישה לקרינה) והעבירה מצגת בנושא בכיתה.
• אנחנו ההורים, והמחנכת, תקשרנו את האתגרים והבקשות בקבוצת וואטאפ פרטית.

שינויים שאנחנו ביצענו:

• הופסק כל שימוש בסלולרי החכם, למרות שהיה כמעט אפסי לפני זה.
  במקום בתי קבלה מכשיר סלולר פשוט כדי שתוכל להזעיק אותי כאשר היא לא מרגישה טוב.
  הנחתי אותה איך לבצע שיחות קצרות (פחות מ10 שניות) , כאשר הסלולרי רחוק מהראש.
• שיפרנו את סביבת המחשב בחדר שלה כך שתהיה עוד יותר נמוכת קרינה
• ציידתי את בתי בתוספי תזונה שמורידים את כאבי הראשי ומשמשים כמשכחי כאבים.
  את התוסף היא לקחה כל יום ברגע שכאב הראש עבר סף מסויים.
  כאשר הכאב חזר להתגבר, היא הייתה מתקשרת אלי כדי שאבו לקחת אותה.
• ציידתי את בתי בכמה כובעים מבד חוסם קרינה.
• ציידתי את בתי בכמה מדי קרינה ביתיים, שניים קטנים מאוד לכיס, ואחד מספרי, מסוג CORNET, למדידות יותר מקיפות.
• רכשנו רכב נוסף כדי שנוכל לקחת אותה אל ומבית הספר, כך שאל תאלץ לנסוע בתחבורה הציבורית מלאת הקרינה.
• התמסרתי לליווי שלה, הדרכה, הנחייה ויעוץ יום יומי.
• כל פעם שהייתה פעילות בבית הספר עם סלולריים , או טיול למקומות בהם יש קרינה, או במסגרות בהם הילדים הביאו סלולריים או השתמשו בהם, אנחנו עשינו פעילות חילופית ללא קרינה.
• לימדתי את בתי עוד על רגישות לקרינה ועל קרינה בכלל, כולל מדידה, צמצום חשיפה ומיגון.
• ניסינו כל הזמן לצמצם את הדקות, שעות, ימים של כאבים ובצד זאת להתמודדת מנטאלית נכון, תוך כדי ציון וחגיגת ההישגים והסתכלות על חצי הכוס המלאה.

מול המועצה

פנינו למחלקת החינוך במועצה כדי שיאשרו כיבוי תשתית הוייפיי בכיתה בעת שלא מבוצע שיעור מתקושב (הראוטר בכיתה משדר כל הזמן גם כאשר אין בו שימוש), ואחראית החינוך סרבה. הרושם שקיבלנו הוא שאין על מה ועם מי לדבר. למרות שלדעתי היא לא הבינה מה ביקשנו, התגובה שלה הייתה כל כך שלילית ולא נעימה, שלא ראינו לנכון לנסות לדבר איתה. התשובה שהיא נתנה הייתה כל כך ניצחת שממש לא התחשק לנו להתקעש על זה. במקום החלטנו לצמצם את הזמן שהבת שלי נמצאת בכיתה.

בהמשך חשבנו לבקש פגישה עם אחראית חינוך במועצה, אבל שוב קיבלנו את הרושם שהיא לא מעוניינת לעזור לנו או להיפגש איתנו. חשבנו רבות מה לעשות, ובסוף החלטנו להתמיד בעבודה העצמית ובעבודה מול הנהלת בית הספר והצוות החינוכי (שם היו סימנים לרצון ושאיפה של הצוות לעזור), שם הגישה הייתה יותר חיובית. לא התנגחנו במועצה, פשוט הפסקנו לתקשר איתם לאחר שהם נתנו לנו את הרושם ש"זו הבעיה שלכם" ו"לא נעשה שום דבר מיוחד כדי לעזור".

התפיסה שלנו הייתה שננסה לעשות את המקסימום אם מה שכן עובד ועם מי שכן התגייס לעזור, בלי לעשות יותר מידי רעש וצרות. האופציה של מעבר לחינוך ביתי נשמרה למקרה שלא נצליח לשפר את החשיפה ולמקרה שהבת שלי תשבר מהכאבים והיחס (היינו קרובים לשבירה אבל בסוף הצלחנו להחזיק מעמד).

דברים נוספים שהבנו תוך כדי, וביתר שאת לאחר סוף השנה

יש לציין שבמהלך השנה נהיה לנו ברור יותר ויותר, שרוב הקרינה בכיתה מגיעה מעצם הקיום של הסלולרי ומהשימוש בסלולריים בכיתה, אפילו כאשר הם בתוך התיק ועדיין משדרים, או ביד של חלק מהתלמידים מתחת לשולחן. זאת בהתבסס על כמה מדידות קרינה שבתי עשתה ביכתה במצבים ובימים שונים. המדידות הראו על רקע נמוך יחסית של קרינת רדיו בתוך הכיתה הריקה (כ פחות מ 0.1 מילי וואט למטר רבוע), וקרינה גבוהה בכיתה ברגע שנכנסו ילדים עם סלולריים (קפיצות עד ל4 מילי וואט למטר רבוע ויותר). קרינה עוד יותר גבוהה הייתה במהלך שיעורים בהם השתמשו בסלולרי למילוי שאלונים, בחינות, צפייה בסרטונים או סתם ל"השראה" (קפיצות ל 40 מיליוואט למטר רבוע ויותר). כל המדידות בוצעו באיזור הישיבה של בתי.

 הכאבים החלו שעה שעתיים אחרי ההגעה לבית הספר. ככל שעברו השעות הכאבים התחזקו. ככל שהיה יותר שימוש הכאבים התחזקו. ככל שיותר ילדים השתמשו בסלולריים בהחבא בכיתה הכאבים התחזקו. כמו כן שמנו לב שהכאבים מתחילים להתפוגג ברגע שהיא מגיעה הביתה.
אינדיקציה נוספת היא שבחופשים לא היה לא כמעט שום סימן לרגישות.

כמובן שעל שיעורים בכיתה עם סלולריים (כהוט או שימוש בסלולרי להשראה או חיפוש ברשת) אין בכלל על מה לדבר ועמית הבינה מהר מאוד שהיא לא יכולה להיות נוכחת , אפילו לא כמה דקות.

כמו כן שמנו לב שבימים שבתי נכחה בבית הספר היו כאבים ותסמינים, ובימים שהיא לא הייתה בבית ספר לא היו כאבים. כלומר בכל החופשים לא היו כאבים , כולל שבועיים בפסח, שבועיים במלחמה מול איראן בסוף השנה, וגם מאז הסתיימה שנת הלימודים לא היו כאבים.

שמנו לב שבימים שיש מבחנים, והיא מגיעה לבית ספר בתחילת יום הלימודים, היא בדרך כלל מגיעה מתושתשת למבחן וחווה בו יותר קשיים. לכן השתדלנו שבימים שיש מבחנים הבת שלי תגיע ישירות למבחן. כך תוכל לבצע אותו עם כמה שפחות השפעה נגררת של כאבים ותסמינים מהשיעורים שקדמו.

ככל שעובר הזמן אנחנו בטוחים יותר ויותר שהקרינה בסביבה הבית ספרית, כתוצאה משימוש בסלולריים (בראשות ובלי ראשות, ביד או בתיק) היא רוב הבעיה. חלק נוסף הוא הקרינה הקבועה מתשתית הוייפיי בכיתה המשדרת כל הזמן (שהמועצה סרבה לכבות).

שנה הבאה

לפנינו חודשיים של חופש גדול בו בתי תהיה בעיקר בבית. נצא לפעילויות מידי פעם, וננוח.

בסוף שנת הלימודים החלו פרסומים של המועצה כי בשנה הבאה, בלי קשר למקרה שלנו ואם קשר למקרים חברתיים-התהגותיים,חינוכיים אחרים, יכול איסור כולל על הבאת סלולריים לבתי הספר בכל המועצה.

אנחנו מקווים מאוד שהיוזמה של מערכת החינוך בזיכרון יעקב לאסור כל שימוש, ואפילו איסור על הבאה של סלולרי לבית הספר, תקרום עור וגידים ותהפוך למציאות מבורכת בשנת הלימודים הבאה 2025/2026.

אם באמת זה יצא לפועל, הדבר ישפר משמעותית את מצב החשיפה בכיתות, ויקל כנראה על בתי לשהות בבית הספר.

אני בטוח שגם מבחינה חינוכית זהו צעד בכיוון הנכון.