רגישים לקרינה בעולם האלחוטי והסלולרי של היום הם כמו הקנריות במכרות הפחם
מבוא לרגישות לקרינה בלתי מייננת
“רגישות לקרינה” או “אי סבילות לקרינה” (Electromagnetic HyperSensitivity – EHS), או בכינוי שהוצמד לה “אלרגיה לקרינה” (כינוי לא נכון משום שלא מדובר בתגובת הגוף לחלבונים), היא מצב רפואי בו גופו של אדם מגיב, בהופעת תסמינים שונים והרגשה פיזית לא טובה, לחשיפה של אותו אדם לקרינה אלקטרומגנטית (EMR או EMF). ברוב המקרים התסמינים לא מופיעים מייד עם התחלת החשיפה , ולוקח להם זמן להעלם לאחר הפסקת החשיפה (מה שהופך את האבחון והמחקר למורכב יותר). בחלק מהמקרים רגישים לקרינה יגיבו לסוג מסוים של קרינה, או כמה סוגים של קרינה בלתי מייננת, אבל לא לסוגים אחרים (שוב הופך את הדברים למורכבים יותר). בחלק מהמקרים רגישים לקרינה יהיו גם רגישים לכימיקלים (MCS) ולגורמים אחרים.
בדרך כלל לא נולדים עם רגישות לקרינה. זהו מצב נרכש, במשך השנים וכנראה בגלל הצתברות של (נזקים מ) חשיפות לקרינה (חשיפה ברמות נמוכות לאורך זמן או\ו חשיפה לרמות גבוהות מאוד לזמן קצר) וגורמים נוספים (זיהום אוויר, מזון, בעיות בריאותיות, חשיפה למזהמים אחרים ועוד). ככל שהחשיפה גדלה ו\או נמשכת, גדלים הסיכויים להפוך להיות רגיש לקרינה, או להחמרה במצב הרגישות.
אצל רוב האנשים ההתחלה היא בכך שהם מרגישים כאבי ראש (התסמין הנפוץ ביותר, תסימנים נפוצים נוספים הם נימול בידים, חום בפנים ודופק לא סדיר) בעת ואחרי שימוש בסלולרי (החשיפה המשמעותית והקרובה ביותר לגוף ולראש אצל רוב האנשים היום בשנת 2020 ובשנים האחרונות) או בעת שימוש בציוד אלחוטי אחר. זוהי רמה ראשונה\קלה של רגישות לקרינה. הערכה שלי היום (2021) היא שיותר מ30% מהאוכלוסיה כבר מרגישים את הקרינה. כאשר מתחילים להרגיש את הקרינה הסביבתית, למשל מאנטנות סלולריות, קויי מתח גבוהה וקרינה מציוד של אחרים, מדובר לרוב כבר ברמה שנייה\בינונית של רגישות לקרינה. ברמה השלישית\קשה של רגישות לקרינה, כל חשיפה לכל מקור של קרינה בלתי מייננת תגרור הופעה של תסמינים לאורך זמן.
ברגע שהופכים לרגישים לקרינה ברמה שנייה\בינונית או שלישית\קשה, זה יקח זמן ומאמצים להתאושש ולחזור לרמה קלה. אבל הדבר בהחלט אפשרי ויש לעשות כל מאמץ כדי להצליח בכך. השלב הראשון בהתמודדות יהיה הפסקה מוחלטת של שימוש בציוד סלולרי ואלחוטי. השלבים הבאים הם למידה של נושא הקרינה, מדידה של הקרינה, צמצום החשיפה ואם אין ברירה מיגון ביתי ואישי.
בחלק מהמקרים, בשל חוסר ידע, חוסר בהנחייה נכונה, דעות קדומות, אבחונים לא נכונים (הרפואה הממוסדת אינה מכירה ברגישות לקרינה ורוב הרופאים והמטפלים לא מודעים לבעיה, לגורמים , לסיבות ולדרך הטיפול הנכונה) וסיבות נוספות (למשל קושי להבין כי המכשיר האהוב גורם לתסמינים, או כי גורם בלתי נראה אחראי להם), אנשים אינם מבינים מה קורה להם ומה גורם לתסמינים המרובים שמהם הם סובלים. בחלק מהמקרים הדבר מוביל לבדיקות והליכים רפואיים מיותרים, לחשיפה נוספת לקרינה ועוד סבל.
חלק מהרגישים לקרינה מובלים להאמין כי מישהו אחר (בודדים, קבוצה, ארגונים או מדינות) גורמים להופעת התסמינם שלהם על ידי תקיפה מכוונת. אלה הם ה”ממוקדים” (Targeted Individuals או בקצרה ‘TIs’). בדרך כלל הם לא מפסיקים את השימוש בציוד סלולרי ואלחוטי ולא מנסים לצמצם חשיפה. מצד שני הם מנסים להשתמש במיגון אישי כדי לעצור את ה”התקפות”. המשך השימוש והחשיפה ושימוש במיגון בצורה לא נכונה בדרך כלל מובילים לסבל ותסמינים נוספים.
סרטון מבוא לפרק – ‘רגישות לקרינה’, רמות של רגישות, אבחון עצמי והתמודדות
קישור לסרטון – https://www.youtube.com/watch?v=prXT50_xEj8
סרטון הדרכה מתוך הרצאה על רגישות לקרינה
שלוש רמות של רגישות לקרינה
אנחנו מגדירים שלוש רמות של רגישות לקרינה:
רמה ראשונה – קלה – כל אדם שמרגיש את הקרינה בעת שימוש בציוד הסלולרי והאלחוטי האישי שלו אבל עדיין לא מרגיש ציוד של אחרים, תשתית אלחוטית או אנטנות סלולריות. בדרך כלל התסמינים מופיעים תוך דקות-שעות, ונעלמים לאחר דקות מהפסקת החשיפה. התסמינים הראשונים הם בדרך כלל כאבי ראש, נימול בידים וברגל ליד המכשיר הסלולרי בכיס המכנס, וחום בפנים. להערכתנו כבר יותר מ30% מהציבור מרגישים תסמינים אלו בעת שימוש בסלולרי (2019), רובם לא מבינים שהתסמינם נגרמים מהחשיפה לקרינה. כבר ברמה הראשונה יכולה להיות השפעה על יכולת התפקוד בשגרה היומית של עבודה, משפחה, וחיי חברה. למשל יכולה להיות פגיעה ביכולות הקשב והריכוז וקשיים לתפקדם כאשר יש כאבי ראש. בדרך ברמה זו הסובלים ממשיכים לתפקד ככל יכולתם.
רמה שניה – בינונית – כל אדם שבנוסף לתמיסנים מהציוד האישי שלו, מרגיש גם חשיפות לקרינה סביבתית ברמות נמוכות יותר, כגון חשיפה לקרינה מאנטנה סלולרית במרחק של 300 מטר ויותר. מגוון התסמינים כבר רחב יותר. בדרך כלל לוקח להם דקות להופיע ושעות עד ימים להעלם לאחר הפסקת החשיפה (לפעמים עוברים אחרי שינה של לילה שלם). במצב זה יש כבר מוגבלות בתפקוד היום יומי, במציאת מקומות עבודה והמצאות בסביבה עם אנשים או ציוד אלחוטי-סלולרי.
רמה שלישית – קשה – כל אדם אשר אפילו בעת או לאחר חשיפה לרמות זניחות של קרינת רדיו או קרינה מרשת החשמל או זיהום חשמלי, מרגיש רע ומופיעים אצלו תסמינים, בדרך כלל תוך שניות. במצב זה של הרגישות התסמינים נעלמים רק לאחר ימים עד שבועות. במצב זה המוגבלות היא קשה והתפקוד חלקי מאוד.
זמנים שונים, שמות שונים
בזמנים ומיקומים שונים נעשה שימוש בשמות שונים כדי לתאר את הרגישות לקרינה. בדרך כלל בהתאם לסוג החשיפה שהיה נפוץ באותו זמן. בשנות ה50 וה60 של המאה ה20, רוב החשיפה הייתה של אנשי צבא למתקני רדיו ומכ”מ צבאיים. השמות שתוארו במאמרים ומסמכים מהשנים ההן הם: “מחלת מיקרוגל”, “סינדרום מיקרוגל”, “מחלת ראדאר” (רק באנגלית – “microwave sickness” , “microwave sindrom”, “Radar sickness” בהתאמה). בשנות הה70 וה80 של המאה העשרים, רוב החשיפה הייתה של עובדי משרדים למסכי CRT (שפורפרת קרן קתודית) ולמערכות חשמל. לכן השם הנפוץ היה “רגישות לחשמל” או “אלרגיה לחשמל” ( באנגלית – “Electricity Sensitivity”(ES ) , “Electricity Allergy” ). החל משנות ה90 של המאה העשרים הפכו הטלפונים הסלולריים ומערכות ה WIFI לנפוצות יותר ויותר ולכן נעשה שימוש גם בשמות “אלרגיה לקרינה(סלולרית)”, או “אלרגיה לWIFI”. אז גם התקבע השימוש במונח הכללי יותר “רגישות לקרינה בלתי מייננת” או באנגלית Electromagnetic Hypersensitivity”. השם בו נעשה שימוש על במחקרים, מאמרים וגופים שטוענים כי רגישות לקרינה היא ממקור ” (Idiopathic Environmental Intolerance (IEI) ” כאשר המילה “Idiopathic” מחלישה את הקשר לחשיפה לקרינה ומדגישה כי המקור אינו ידוע. בדרך כלל משתמשים במושג הזה לתאר שלל בעיות רפואיות הקשורות לחשיפה סביבתית. ההפרדה בין סוגי הרגישויות היא על ידי תוספת הגורם החדוש או המדווח, במקרה הזה EMF, כלומר :
Idiopathic Environmental Intolerance (IEI – EMF.
מרגישים את הקרינה?
להערכתי, היום (2019) יותר מ 30 אחוז מכלל האוכלוסייה כבר מרגישים את הקרינה הבלתי מייננת והם כבר בדרכם להיות רגישים לקרינה (או שהם כבר רגישים). התסמינים הראשונים הם בדרך כלל כאבי ראש, חום בפנים ונימול בחלקי הגוף הקרובים לסלולרי או למקור הקרינה. בעת החמרה מתחילים להרגיש רע גם בחשיפות לקרינה בלתי מייננת סביבתית (ברמות נמוכות יחסית לחשיפה בעת שימוש אישי) כמו קרינה מאנטנות סלולריות, ראוטרים אלחוטיים, ציוד אלחוטי וסלולרי של אחרים ועוד. בשלב הקשה של הרגישות מופיעים תסמינים גם בעת חשיפה לרמות קרינה זעירות כמו למשל מראוטר אלחוטי מרוחק, מאנטנה סלולרית מרוחקת מאוד או אפילו מרשת החשמל הביתית. להערכתי כ10% מהציבור כבר סובל מרגישות בינונית או קשה לקרינה בלתי מייננת.להערכתי ככל שרמות הקרינה והחשיפה יעלו, צפויים להיות יותר רגישים ויותר נפגעים.
מסלול מכשולים בדרך להבנת הגורם
לצערנו רק חלק קטן מהאנשים שכבר חשים או סובלים מהתסמינים בעת חשיפה לקרינה בלתי מייננת, מודעים כי התסמינים מהם הם סובלים נגרמים מהחשיפה לקרינה בלתי מייננת. גם כאשר אדם מבין זאת, הוא נדרש לעבור מסלול של דחייה והכחשה, היות וקיימים חוסר מודעות וחוסר הבנה לנושא הקרינה הבלתי מייננת בכלל, ולרגישות לקרינה בפרט. רוב הרופאים, רוב מודדי הקרינה, ובעלי המקצוע בתחום לא מכירים ברגישות לקרינה. חלקם אף מחזיק בדעה כי הרגישות היא ממקור פסיכוסומטי ואו אינה אמיתית. דעה זו מבוססת על דעה אישית מוקדמת ושגוייה, בשילוב חוסר הבנה וציטוט של גופים מושפעי תעשיה או מומחים לכאורה שאינם עוסקים ואינם מבינים מספיק בנושא. דעה זו מסתמכת על מחקרים שגויים של פסיכיאטרים בהם חשפו את הנבדקים בצורה לא נכונה לקרינה (למשל, גם כאשר לא הייתה אמורה להיות חשיפה) והסיקו מתוך חוסר הבנה כי התגובה היא פסיכוסומטית.
מחקרים על רגישות לקרינה
המחקרים הראשונים בתחום בוצעו בדרך כלל על ידי פסיכיאטרים והם מלאים בשגיעות ובעיות בגלל חוסר ידע בנושא הרגישות לקרינה ובנושא הטכני של הקרינה הבלתי מייננת. בעיה נפוצה במחקרים אלו היא חשיפה של הנבדקים לסוגים מסויימים של קרינה (שהחוקרים לא היו מודעים לה או שחשבו שהיא זניחה) גם כאשר לא הייתה אמורה להיות כל חשיפה. אך לאחר שהנבדקים הגיבו גם לחשיפה זו פרשו החוקרים את הדבר כתגובה פסיכוסומטית. בעיה נוספת היא חשיפות חוזרות ונשנות ללא זמן מנוחה מספק בין החשיפות. טעות זו נגרמה בשל הנחת יסוד כי הרגישים לקרינה מגיבים מיידית להופעת והפסקת החשיפה. זאת בעוד שבמציעות רוב הרגישים לקרינה מגיבים בהדרגתיות (תוך כמה דקות) לרוב סוגי הקרינה בעוד תחושת ההקלה מגיעה ברוב המקרים שעות או ימים אחרי סיום החשיפה. החוקרים לא הבינו כי הרגישים לקרינה אינם מדי קרינה ולאחר כמה סדרות חשיפות הרגישים לקרינה החלו להגיב גם כאשר לא הייתה אמורה להיות כל חשיפה. החוקרים שוב מיהרו להסיק כי מדובר בתגובה פסיכולוגית להמצאות ציוד הבדיקה. ישנם בעיות נוספות במחקרים אלו, על כך בפרק נפרד. (NTAL)
מחקרים אחרים, בדרך כלל מהשנים האחרונות, הולכים ומתרבים ותוצאותיהם מחזקות את התאוריה כי רגישות לקרינה נגרמת מחשיפה לקרינה והתסמינים מופיעים בגלל החשיפה לקרינה. מחקרים אלו מחולקים לכמה סוגים: מחקרי חשיפה בהם בנוסף לתיעוד הניחושים של הנבדקים יש מעקב ומדידה של מדדים פיזיולוגים של הגוף. כך ניתן לזהות בצורה אוביקטיבית תגובה של מערכות הגוף לקרינה. סוג נוסף הוא מחקרים המבצעים בדיקות פיזיולוגיות שונות ומשווים בין רגישים למי שאינם רגישים בחיפוס אחר ממצאים פטולוגים (למשל נזקים נרולוגים) או סממנים ביולוגים ברגישים לקרינה. על מחקרים אלו בפרק נפרד. (NTAL)
על מה מבוססת גישתנו ודעתנו?
דעתי הנובעת מניסיוני האישי בהתמודדות אישית עם רגישות לקרינה, מהיכרות עם רגישים לקרינה רבים (אני עוסק שנים בהנחייה והדרכה טכנית של רגישים לקרינה בשלבי ההתמודדות) , והיכרות עם החומר המחקרי בנושא, היא כי רגישות לקרינה היא תופעה פיזיולוגית הנגרמת מחשיפה לקרינה ברמות גבוהות או בינוניות לפרק זמן קצר, או רמות נמוכות יותר לפרקי זמן ארוכים (בכל מקרה מדובר ברמות קרינה הנמוכות בכמה סדרי גודל מהתקנים השרירותיים והלא מגנים המקובלים בארץ ובעולם, אשר מבוססים על אפקט חום בלבד ואשר לא לוקחים בחשבון שום השפעה ביולוגית של הקרינה. למשל התקנים של ICNIRP ושל המשרד להגנת הסביבה לקרינת רדיו). עקב היחשפות לקרינה בלתי מייננת מסוגים שונים, מאבד הגוף את חוסנו והולך ומתדרדר למצב בו גם חשיפות קצרות לקרינה בעוצמות נמוכות מאוד (חשיפות נמוכות הרבה יותר וקצרות הרבה יותר מהחשיפות שגרמו לרגישות) יגרמו להופעת תסמינים קשים בזמן קצר.
התמודדות עם רגישות לקרינה
חשוב להבין על ההתחלה שאין שום קסמים ושום תרופה שאפשר לקחת ושמחר בבוקר תרגישו טוב ולא תהיו רגישים לקרינה יותר. ההתמודדות עם הרגישות לקרינה היא תהליך ארוך של למידה, הפסקת שימוש בסלולרי ובציוד אלחוטי, צמצום חשיפה, שימוש במיגון כאשר אין ברירה וביצוע שלבים נוספים לשיפור החוסן הגופני, הבריאותי והנפשי.
שיפור במצב הרגישות
בסופו של דבר(בדרך כלל שיפור ראשוני יגיע די מהר) ואם עשיתם את הדברים הנכונים בצורה הנכונה, תהיה הקלה משמעותית במצב הרגישות. במקרים רבים (כולל שלי) אנשים חזרו להיות רגישים ברמה קלה (מרגישים תסמינים בעת שימוש , אבל לא כאשר משתמשים לידם או שהם נמצאים בסביבה עם קרינה למשך זמן מוגבל). אבל לצערי עד היום לא פגשתי אנשים שהבריאו לגמרי. פגשתי אנשים שאומרים שהם הבריאו, אבל שיחה קצרה איתם מגלה שהם עדיין רגישים ברמה קלה ושאם יחזרו להחשף ולהשתמש , במקודם ומאוחר הרגישות תרים ראש. לכן העצה שלי היא להתחיל כמה שיותר מהר בתהליך ההתמודדות תוך אמונה ורצון להצליח ולהשתפר אבל עם הבנה שאין תרופות קסם, ועם מוכנות לעבודה קשה.
שלבים מרכזיים בהתמודדות עם רגישות לקרינה
1. הפסקת השימוש בציוד אלחוטי וסללולרי.
2. צמצום חשיפה דרסטי על ידי הפסקת שימוש בציוד אלחוטי וסלולרי, מעבר לשימוש בציוד חוטי-קווי, שמירת מרחק ביטחון מציוד חשמלי ואלקטרוני (בין חצי מטר לשניים במקרה של ציוד ביתי).
3. רכישת ציוד עזר ראשוני שיסיע רבות בתהליך ההתמודדות – מד קרינה ביתי מהיר.
4. ביצוע תוכנית ארבעת השלבים – למידה של נושא הקרינה, מושגי יסוד, מקורות הקרינה, איך למדוד את הקרינה, ביצוע צעדים נוספים לצמצום חשיפה וביצוע מיגון כאשר אין ברירה.
5. התמודדות מנטאלית נכונה – חשיבה חיובית, התרכזות בלימוד וביצוע צמצום החשיפה, חגיגה של כל הישג ושיפור. לא לראות עצמכם כקורבנות, כמסכנים וחולים. לאולם אל תוותרו (לא לעצמכם ולא על עצמכם). חשיבה קורבנית יכולה להביא להחמרה במצב הרגישות (גם כאשר הרגישות לא נגרמת ממקור פסיכולוגי, למצב הנפשי יש השפעה על חומרתה).
6. בצעו כל צעד אפשרי לשיפור הבריאות שלכם. בזה אני לא מומחה, ולכן לא אייעץ בנושא. כל אחד צריך לפעול לפי הבנתו ולהעזר במומחים ורופאים שהוא מכבד ומעריך. עצה אחת בנושא, כדאי שאותם מוחים יכירו ברגישות לקרינה ובנזקי הקרינה.
ראו הרחבה על התמודדות בהמשך עמוד זה ובפרק מיוחד.
הכרה ברגישות לקרינה
לדעתי, גם אם אין הסכמה רחבה על הגורם לרגישות, כבר היום יש להכיר בסבל ובמגבלות של רגישים לקרינה. זאת אפילו על פי חוות דעת קבוצת ה EMF PROJECT (קבוצה מושפעת תעשיה, שאינה מכירה בקרינה כגורם לרגישות לקרינה) בארגון הבריאות העולמי משנת 2005. קבוצות אחרות בעולם, מדענים, וממשלים אחדים כבר הכירו ברגישות לקרינה כנכות תפקודית ותעשוקתית הנגרמת מקרינה ומושפעת ממנה. בתי משפט ברחבי העולם החלו להכיר בנפגעי קרינה ורגישים לקרינה כבעלי נחות תפקודית ותעשוקתית.
קןד אבחון רפואי – ICD-10-CM W90.8XXA
סיפורים של רגישים לקרינה
נביא באתר מעת לעת סיפורים של רגישים לקרינה המתארים ממה הם סובלים, איך גילו את הרגישות, מה הם עושים כדי להתמודד איתה והאם מצבם השתפר. סיפורים של ישראלים יפורסמו באתר בעברית, בעוד סיפורים של אנשים מכל העולם יפורסמו באתר באנגלית.
הספר “Black on White – Electro-Hypersensitivity – The Swedish Experience” מביא כ 400 סיפורים של רגישים לקרינה בשוודיה.
אם אתם רוצים שנפרסם את סיפור הרגישות לקרינה שלכם באתר, פנו אלנו באימייל או בדף יצירת הקשר.