זהו לא פוסט התבכינות. נועד להעלות מודעות לנושא הרגישות לקרינה ובגדול מדבר על שיפור עצמי ושיפור מצב הרגישות, תוך כדי מודעות למגבלות. בא להזכיר לרגישים לקרינה שבינינו שאין תחליף למדידה ושאי אפשר לסמוך על מי שאינו רגיש שכיבה את השידור מהציוד המקרין שלו, תמיד תבדקו! כמו כן מוקדש לכל הרגישים לקרינה שעושים ומשתפרים ומידי פעם חווים גם ירידות. מזכיר כי בסוף כל ירידה אפשר להפיק לקחים ולהשתמש בהם לשיפור נוסף.
יום שישי – נסיעה לחיפה
הביקור השבועי אצל אמא שלי. שם אין חשיפה(בדרך כלל) אבל בדרך (כביש זכרון – חיפה) יש והרבה. בהלוך הייתי עם מיגון ראש מלא באוטו הקטן הממוגן חלקית. הקרינה מאנטנות הסלולריות , ביחוד על הכבישים הראשי ובכניסה לחיפה, רבה מאוד. כל כמה ק”מ יש אנטנה. כל הזמן חשיפה. החלונות של הנהג והנוסע לא ממוגנים באוטו הזה והקרינה מאנטנות נכנסת פנימה. מיגון הראש המלא עוזר אבל לא 100%.
בדרך חזרה התעצלתי לשים מיגון ראש מלא והייתי רק עם כובע חוסם קרינה. התוצאה, בכניסה לזכרון כבר הרגשתי פחות טוב. הלכתי לישון וקמתי בסדר בשבת. לפני שנתיים דבר כזה היה גומר אותי כמה ימים.
שבת נסיעה להורים של אישתי לראשון לציון
מלא קרינה בדרך (שעה נסיעה ברכב ממוגן + מיגון ראש מלא + צעיף). הנסיעה למרכז קשה מאוד. בכבישים מזכרון יעקב דרומה יש צפיפות הולכת וגדלה של אנטנות סלולריות, וכאשר מגיעים למרכז זה ממש קטסטרופה. כל 500 מטר אנטנה, לפעמים יותר מאחת. אם שמים מד בחלון הוא לא יורד מ1 מילי וואט למטר רבוע . בפעם הבאה אשים מד בחלון ואצלם סרטון). ההורים של אישתי גרים בבית משותף אז גם שם יש חשיפה. יש אצלהם 4 מטר רבוע שאני יכול להגיד שהוא סביר עבורי. לאחרונה הם קנו טלוויזיה חדשה אלחוטית והוסיפו סטרימרים של YES (עד עכשיו לא ברור לי למה) גם הם משדרים. לקח כמה דקות לכבות את הציוד הזה למרות שביקשתי שיוציאו מהחשמל לפני שאני מגיע ,כי אחרי נסיעה כזו אין לי ספיירים.
במהלך הארוחה גיליתי שגם הסלולריים של ההורים של יפעת , שהם שמו במצב טיסה, עדיין משדרים. הסיבה, כנראה “אפלקצית בריאות” של קופת החולים שמתחברת לשעון “בריאות” ומשקל “בריאות” וממשיכה לשדר בלוטות’ ואולי גם וויפיי כאשר הסלולר במצב טיסה. מה שגילה לי את הקרינה היה ה ENV RD10 בכיס שצפצף מידי פעם כאשר עברתי על ידם. הייתי כבר מטושטש קצת כאשר הגענו אז לקח שעה להבין מה קורה. את הטלפון של אח של אישתי ששידר גם במצב טיסה קלטתי מייד כאשר נכנסו.
חזרה מראשון עם מיגון על כל הגוף. הדרך קשה, ואם כל החשיפות חזרתי מתפקד. נכנסתי מייד לישון שעה-שעתיים, לא נרשם כאב חזק. עוד מכה בכנף. בלילה הרגשתי את החשיפה. בבוקר קמתי בסדר יחסית. לפני שנתיים הייתי מושבת אחרי דבר כזה עוד כמה ימים.
יום ראשון, עוד חשיפות
הפעם בסניף הדואר (צריך לשלוח חבילות ללקוחות) , ובחנות שאני מתחיל לעבוד איתם בשיתוף פעולה (פרטים בהמשך). חזרתי הביתה עם כאב ראש. זה כנראה היה כבר יותר מידי. שלוש ימים של חשיפות , אחת אחרי השניייה. עדיין אין כאבים קשים. אבל יש חוסר ריכוז. לא מצליח לעבוד מול מחשב. הכל יוצא עקום. אין סבלנות, אין כוח, יאוש.
לפני שנתיים הייתי מושבת מחשיפה כזו (הייתי סובל מכאבים ולא יוצא מהמיטה ולא יכול לעבוד על מחשב חוטי) כמה ימים . הפעם זה עבר “רק” בטשטוש , עייפות, חוסר ריכוז, חלומות רעים , שינה לא טובה, ועוד תסמינים קלים, תסמין מיוחד שהופיע הפעם היה מעין זרמים בראש, כאילו בתוך המוח. אפשרי שבעבר התסמין הזה כוסה על ידי כאבי הראש הקשים יותר. אפשרי שזה תסמין חדש. אחרי החשיפה בראשון התסמינים כבר נשארו איתי כמה ימים (כנראה בשל החשיפות יום אחרי יום). יום רביעי, התסמינים של הרגישות לקרינה הולכים ויורדים. מצליח לעבוד על מחשב. אבל אז נתפס לי הגב. אי אפשר לישון.
המצב משתפר , אבל עדיין רגיש
אז באופן כללי אפשר להגיד שהמצב הולך ומשתפר אחרי שנים של עוד ועוד לימוד, מדידה, צמצום חשיפה וכל הזמן שיפורים וצמצום חשיפה, גם בדברים הקטנים. אבל באופן אבסולוטי אני עדיין רגיש לקרינה. כנראה תמיד אהיה.
