בלוג

בחודש דצמבר 2020, לקראת סוף השנה, פורסם בעיתון THE WASHINGTON SPECTATOR, תחקיר של הכתבת החוקרת ברברה קופל (Barbara Koeppel) לגבי קרינת רדיו, מחקר על השפעות בריאותיות, השפעות התעשיה על המחקר והשתלטות על גופי תקינה ויעוץ, כמו גם מדענים בעלי ניגודי עניינים על הקונצנזוס, על המדיה ועל גופים בממשל, תוך כדי שידור חוזר ונשנה של מסר מרגיע שמאפשר ומקדם את המשך השימוש והפריסה בטכנולוגיות אלחוטיות וסלולריות לא בריאות. זאת בעוד תקני הבטיחות הקיימים אינם מגנים על בריאות הציבור ובצל דיווחים על נפגעים ומחקרים אצמעיים שמראים נזקים ותחלואה.

קישור – https://washingtonspectator.org/wireless-hazards/

תקציר בעברית

לטובת קוראינו נסכם ונתרגם לעברית חלקים מהמאמר.
בשל אורך המאמר נעשה זאת בכמה פוסטים נפרדים.
חלק א – “המסר של התעשייה – השימוש בסלולרי בטוח”
חלק ב- “רגולטורים שבויים של התעשיה” – הרי הוא לפניכם
חלק ג – “העיתונות הנאמה”
חלק ד – “השפעת התעשיה על המדע”
חלק ה – “חברות הביטוח, מדינות, מחוזות ומדענים המודעים לסיכון”
חלק ו ואחרון – “מה לעשות כדי לצמצם חשיפה לקרינה”

לפניכם מוגש חלקו השני של הסיכום של המאמר:
“איך התעשיה מצליחה לעבוד על כולם? – רגולטורים שבויים של התעשיה”

הקדמה – המצב בארץ

גם בארץ הרגולטור (משרד התקשורת והמשרד להגנת הסביבה) הם שבויים של התעשיה. האינטרסים של התעשיה מקודמים על ידי משרד התקשורת (או משרד אחר שנבחר לקדם אותם בהתאם לתחום אחריותו, כמו למשל משרד החינוך במקרה של פריסת WIFI בבתי הספר), ומשרד הגנת הסביבה נרתם, עם או בלי רצון, להכשיר את השרץ. משרד הגנת הסביבה מחויב לסייע למשרדים אחרים בממשלה לקדם את האג’נדה שלהם. זאת תוך כדי יצירת מראית עין של בקרה, מדידה, ודאגה לבריאות הציבור. בפועל התקנים של המשרד להגנת הסביבה כל כך גבוהים כך שניתן לפרוס כמעט כל ציוד ותשתית מקרינים, כמעט בכל מקום. במקרה של משדר התקשורת האג’נדה היא להתקין כמה שיותר אנטנות מול כמה שיותר בתים, כדי שכולנו נקבל כמה שיותר קרינה בתחום המותר כמובן (מה שמותר לא בריא).

אז איך התעשיה מצליחה לעבוד על כולם ?

רגולטורים שבויים של התעשיה

דבר ראשון שומרי הסף כל הזמן מחזקים וחוזרים על המסר של התעשיה. בגלל הסמכות של הגופים הללו (בארה”ב ה FCC וה FDA , בארץ המשרד להגנת הסביבה) הם נחשבים על ידי הציבור ברחב לאובייקטיבים. זאת בעוד שהם כל הזמן נמצאים בניגוד אינטרסים (גם בארץ).

לדוגמא, ב 2013 הנשיא אובמה מינה את טום וולר, מי שהיה עד אז למכ”ל ה CTIA, גוף יחסי הציבור והלובי של תעשיית הסלולר, לראש הFCC , המשרד הממונה על בקרה על חברות הסלולר.

הנשיא טרמפ החליף את טום וולר בAjit Pai שהיה לפני תפקידו כראש ה FCC היה יועץ משפטי לחברת הסלולר ורייזון, ועורך דין במשרד שייצג את ה CTIA . ואכן בשנת 2018 הקל פאי ברגולציות רבות שצפויות היו להיות שוות עשרות מיליארדי דולרים לחברות הסלולר, וריזון בניהן. באותה שנה, ותחת ניהולו של פאי, קבע הFCC כי רשויות מקומיות לא יכולו לבלום התקנה של אנטנות דור חמש בשטחן.
הצו מאפשר לחבורת הסלולר לתבוע את הרשויות אם אלה לא יאשרו תוכניות להקמת אנטנות תוך 60-90 יום. הצו מבהיר כי החברות לא צריכות להמתין או להציג הוכחה מדעית כי האנטנות בטוחות.
כל מה שהן צריכות לעשות הוא לעמוד בתקנים של הFCC (הגבוהים מהתקנים הלא מגנים הנהוגים בארץ).

הFDA משתף פעולה עם התעשיה (לא רק הסלולרית) באותה מידה. ג’פרי שארן, מנהל המרכז למכשור וציוד רפואי מבוסס קרינת רדיו, הוא נאמן של התעשיה. נאמר עליו כי זכה באמון התעשיה עקב הרקורד הידידותי שלו לתעשיה.

במאי 2019 דווח ב CBS כי כאשר צרפת אסרה על שימוש בשתלי סיליקון לאחר שחוקרים קשרו בין השימוש בשטלים ללימפומה, אמר ג’פרי שארן שהם בטוחים ולא הפסיק את השיווק שלהם בשוק האמריקאי.

בשנת 2012 , עת עמד בראש היחידה לאישור מכשור חדש של ה FDA, הזהירו 9 חוקרים ביחידה כי סורק CT חדש שהם ביצעו לו הערכה, יכול לגרום לסרטן. הוא דאג לפטר את כולם תוך כמה חודשים.
שנתיים לאחר מכן, ועדת קונגרס קבעה כי הוא תמן תוכנות ריגול במחשביהם כדי לעקוב אחרי פעולותיהם.

למעשה הממשל הפדראלי כולו משגשג כאשר תעשיית הסלולר משגשגת.
מסמך שפורסם על ידי המרכז לאתיקה של הרווארד, העיתונאי נורם אלסטר כתב שהממשל הפדרלי הרוויח 100 מיליארד דולר במכירה של חלקים מהספקטרום לחברות הסלולר.
גם הממשל המקומי בארה”ב מרוויח כ19% מהתשלום של המשתמשים על זמן אוויר.

סוכנויות שבויות

ד”ר הנרי לאי, מהפקולטה להנדסה ביולוגית באוניברסיטת וושינגטון אומר כי ההשפעה של התעשיה היא כל כך עמוקה, שאפילו האגודה למלחמה בסרטן האמריקאית מקבלת את דעתה. כך גם קבוצות מכובדות אחרות, כמו קבוצות בארגון הבריאות העולמי (WHO EMF PROJECT) , והמרכז האמרקאי לבקרה ומניעת מחלות (CDC), כולם חוזרים על המנטרה ומדווחים שאין בעיות בריאותיות.

למשל כאשר פורסם כי במחקר ה NTP נראו סרטנים בתאים בלב, מוח, ובלוטות יותרת הכליה בחולדות מעבדה שנחשפו לקרינה מסלולריים, האגודה האמריקאית לסרטן הודיעה כי הממצאים של המחקר עדיין לא חד משמעיים. ההפך הגמור ממה שהמדענים של המחקר קבעו. ראש האגודה, ד”ר אוטיס ברוואלי אמר כי “הרעיות לקשר בין סלולריים לסרטן חלש”.

כאשר פנו לאגודה האמריקאית לסרטן לבקשת רשימת התורמים, ענתה מנהלת קשרי הציבור , קטי די-ניקולה, כי הם לא משתפים את רשימת התורמים אלא אם כן נדרשים על פי חוק. אבל באתר שלהם מציינים ברשמיה את גולדמן וסקס, הבנק של אמריקה, וגי-פי מורגן , אשר הלקוחות שלהם כוללים את ענקי תקשורת. תורמיים אחרים הם מיקרוסופט, יוניטד טכנולוגיות, ווורלד וייד טכנולוגיות.

הCDC משנה את דעתו ב2014.

בתחילה רשם באתרו כי יש לנהוג בזהירות בשימוש בסלולרי, וכי יש צורך במחקרים נוספים עד אשר נדע בביטחון אם סלולריים גורמים לסרטן. לאחר חודשים בלבד המסר נעלם והוחלף ב’אין ראיות מדעיות וודאיות כי סלולרים גורים לסרטן”. בשנת 2015 שכר הCDC את שירותיו של קנט פוסטר , יועץ של התעשייה, כדי לכתוב את דף הרשת של הארגון לגבי השפעות בריאותיות של טכנולוגיה אלחוטית.

גם ארגון הבריאות העולמי מתנדנד, כך נראה.

מצד אחד בשנת 2011 הכריזה הסוכנות הבין לאומית לחקר הסרטן IARC (גוף בתוך ארגון הבריאות העולמי), כי קרינת רדיו היא מסרטן אפשרי בבני אדם. שלושה חודשים אחר כל עדכנה זרוע אחרת של הארגון, הוועדה לחקר קרינה בלתי מייננת (EMF PROJECT) את דף העובדות שלה כי “לא בוסס שיש השפעות בריאותיות” . הוועדה לחקר קרינה בלתי מייננת מאמצת באופן עקבי את החלטות ICNIRP, אשר מאז הקמתה בשנת 1992 טוענת כי קרינה בלתי מייננת יכולה לגרום לנזקים רק ברמות שגורמות לחימום רקמות, וכי ציוד סלולרי ואלחוטי לא יכול לפלוט קרינה רמות אלו. הEMF PROJECT מפנים בחזרה גם לFCC ולFDA (סוכנויות שבויות) , שעד לאחרונה (הנשיא טארמפ ביטל זאת) היו התרומים העיקריים לארגון הבריאות העולמי.

הוועדה הבין לאומית להגנה מקרינה בלתי מייננת – ארגון בלתי תלוי? תלוי את מי שואלים

דריוס לסצינסקי, ביוכימאי מאוניברסיטת הלסינקי, אומר כי ארגון ICNIRP לא שינה את דעתו משום שכל חבריו כרגע בוחרים חברים חדשים שמסכימים עם דעותיהם ואמונתוהם. זוהי גם דעתו של גיימס לין, פרופסור להנדסה, פיזיולוגיה וביואתיקה באוניברסיטת אילינוי, שהיה חבר ב ICNIRP במשך 12 שנה. גיימס ללין אמר לכתבת “אם אתם מסתכלים על התוצרים של ICNIRP אתם רואים את אותם הדברים שהתעשייה אומרת”.

בנוסף לכך, חברים רבים ב ICNIRP נמצאים בניגוד עניינים רציני. בעוד הם אמורים לרשום את מקורות ההכנסה שלהם בטופס מתאים, הם לרוב לא עושים זאת. למשל מיקל רפוצלי, ביופיזיקאי אוסטרלי שהיה היושב ראש הראשון של ICNIRP, ואשר גם יסד את ה EMF PROJECT בארגון הבריאות העולמי, הודע בשנת 2006 כי תעשיית הטלקום ממנה חצי מהתקציב של ה EMF PROJECT. זאת על פי לואיס סלסיין מנהל ועורך אתר “חדשות המיקרוגל”. כאשר רפוצלי עזב את ארגון הבריאות העולמי בשנת 2006 הוא מונה ליועץ של התעשייה (אוסיף כי גם אותו מייקל רפוצלי חשוד שקבל כספים מהתעשייה דרך מעבדתו בטכניון של סידני אוסטרליה).

אנדרו ווד, שמכהן בוועדה היעוץ המדעית של ICNIRP , מנהל מעבדה באוניברסיטה אוסטרלית, הנתמכת על ידי תאגיד טלסטרה, תאגיד התקשורת הגדול ביותר באוסטרליה, הבונה רשתות תקשורת דיגיטליות, רשתות סלולריות ורשתות גישה לרשת האינטרנט. טלסטרה העניקה למעבדה של ווד ציוד בדיקה ושולחת צוותים של טסלטרה לבצע בדיקות על מוצרים שלה במעבדה שלו.

רנדי קרופט חבר ב ICNIRP החל מ2008, אמר לרשת חדשות אוסטרלית ” מחקר רב הראה בבהירות כי אין שום השפעה בריאותית”. קרופט לא הזכיר כי מרכז המחקר שהוא התכוון אליו הוקם במימון ועם ציוד של טלסטרה.

רנה דה דזה, חבר בICNIRP כמה עשורים, השאיר את טופס ניגוד העניינים שלו ריק. הוא לא רשם שם מספר מעניקים מחברת טלקום צרפתית עבור עבודות שביצע עבור מוטורולה.

NIH – עוד סוכנות שבוייה\מושפעת?

גם הסוכנות הלאומית לבריאות בארה”ב (ה NIH) הפכה למכחישת נזקים או לפחות למעלימה של כאלה. במשך כמה שנים הסוכנות מימנה כנס שולחנות עגולים לבנייה בריאה (הכנס האחרון התקיים ב2018). ב19 ביולי 2020, דוברים בפנל על קרינה בלתי מייננת תיארו את הסכנות הבריאותיות מקרינה הנפלטת מציוד אלחוטי, הפיצו חומר כתוב בוועידה, וכתבו מאמר באתר הכנס. המאמר אמר כי ” התקנים הקיימים היום של ה FCC נקבעו לפי עשורים, בהתבסס על הנחת היסוד הלא מעודכנת כי ציוד אלחוטי וסלולרי צריך לפלוט מספיק חום כדי להעלות את הטמפרטורה של העור של המשתמש, כדי לגרום לזנק. זאת למרות שיש כ25000 מחקרים שפורסמו, והרוב של המחקרים שלא מומנו על ידי התעשיה מראה על ראיות לנזק ביולוגי שנגרם ברמות קרינה שלא גורמות להעלאת הטמפרטורה”. המסר עדיין הופיע באתר הסוכנות בספטמבר, אבל בתחילת אוקטובר הוא נעלם, כמו גם כל אזכור על הפנל המיוחד לדיון בקרינה בלתי מייננת.

מאמרים רלוונטים באתר:

תקנים והמלצות לחשיפה לקרינה בלתי מייננת