בחודש דצמבר 2020, לקראת סוף השנה, פורסם בעיתון THE WASHINGTON SPECTATOR, תחקיר של הכתבת החוקרת ברברה קופל (Barbara Koeppel) לגבי קרינת רדיו, מחקר על השפעות בריאותיות, השפעות התעשיה על המחקר והשתלטות על גופי תקינה ויעוץ, כמו גם מדענים בעלי ניגודי עניינים על הקונצנזוס, על המדיה ועל גופים בממשל, תוך כדי שידור חוזר ונשנה של מסר מרגיע שמאפשר ומקדם את המשך השימוש והפריסה בטכנולוגיות אלחוטיות וסלולריות לא בריאות. זאת בעוד תקני הבטיחות הקיימים אינם מגנים על בריאות הציבור ובצל דיווחים על נפגעים ומחקרים אצמעיים שמראים נזקים ותחלואה.
קישור – https://washingtonspectator.org/wireless-hazards/
https://washingtonspectator.org/wireless-hazards/
תקציר בעברית
לטובת קוראינו נסכם ונתרגם לעברית חלקים מהמאמר.
בשל אורך המאמר נעשה זאת בכמה פוסטים נפרדים.
חלק א – “המסר של התעשייה – השימוש בסלולרי בטוח”
חלק ב- “רגולטורים שבויים של התעשיה”
חלק ג – “העיתונות הנאמה”
חלק ד – “השפעת התעשיה על המדע”
חלק ה – “חברות הביטוח, מדינות, מחוזות ומדענים המודעים לסיכון” – הרי הוא לפניכם
חלק ו ואחרון – “מה לעשות כדי לצמצם חשיפה לקרינה”, הרי הוא לפניכם
חברות הביטוח לא מעניקות כיסוי
חברות הביטוח, הרגישות לסיכונים, לא הסכימו להציע כיסוי ביטוחי לחברות אשר עושות שימוש במוצרים (אלחוטיים וסלולריים). למשל חברת SWISS RE סיווגה מוצרים אלחוטיים כבעלי “סיכון גבוה”, בעוד חברת LLOYD’s OF LONDON אימצה מדיניות כי לא תכסה נזקים או מחלות הנגרמים על ידי חשיפה חוזרת ונשת, לאורח זמן, לקרינה בלתי מייננת מטלפונים סלולריים. העיתוניאים מארק הרסטגארד ומארק דואי ציינו במאמר מיולי 2018 בגרדיאן, כי לא הצליחו למצוא חברת ביטוח אחת שתמכור פוליסת ביטוח המכסה נזקים מקרינה מסלולריים. אחד ממנהלי החברות שאל “למה שנעשה זאת” והצביע על יותר מ24 תביעות נגד חברות טכנולוגיה אלחוטית שדרשו יותר מ1.9 ביליון דולר פיצויים.
מדינות מביאות דאגה
להבדיל מארה”ב, יש מדינות מהדקות את תקני החשיפה לשהן.
לדוגמא בלגיה אסרה על שיווק מכשירי סלולר לילדים מתחת לגיל שבע.
קפריסין אסרה על התקנת מערכות WIFI בתינוקיות וגני ילדים ושידרה מסע פרסום כדי ליידע את ההורים. כמו כן היא הסירה מערות WIFI מבית החולים על שם הארכיבישוף מקריוס (הערת המתרגם – בארץ אסור השימוש במערכות WIFI בגני ילדים, בתיכות א-ב. בכיתות השימוש חלקי. בפועל יש בגני ילדים ראוטרים אלחוטיים וציוד סלולרי של הצוות, כך גם ברוב הכיתוב. כך שיש חשיפה לקרינה זו בגנים ובבתי ספר. בבתי החולים נפרסו מערכות WIFI מקרינות ואנטנות סלולריות זעירות במסדרונות ובחללים. יש שימוש כבד של הצוות הרפואי בסלולרי ובציוד אלחוטי).
צרפת מחזיקה באחד מהתקנים המחמירים ביותר לחשיפה לקרינת רדיו. צרפת אסרה על ציוד אלחוטי במעונות יום לילדים מתחת לגיל שלוש, דרשה כיבוי מערכות WIFI כאשר אינן בשימוש, בבתי ספר יסודיים, ודרשה מרשויות מקומיות לסמן איפה מותקנות אנטנות סלולריות, וכן לבדוק את הקרינה מהן ולספק את המידע הזה לציבור (הערכת המתרגם – גם בארץ יש מיפוי של האנטנות וחייבים לפרסם נתוני בדיקה , אבל בארץ הבדיקות מבוצעות על פי תקן של ICNIRP והערכים כמעט תמיד נמוכים מהתקן הגבוהה המגן על חברות הסלולר). כמו כן נדרש לפרסם את רמת הקרינה בפרסומת של טלפונים סלולרים (ואם לא עושים זאת מקבלים קנס של 75000 יורו). בנוסף אין להציג ילדים המשתמשים בסלולרי בפרסומות, וגם לא אנשים המחזיקים את הסלולרי צמוד לראשם.
הודו קבעה תקן שהוא 1/10 מ ICNIRP (הערת המתרגם – גם בארץ זו ההמלצה לחשיפה כרונית, עדין פי 10000 גבוהה מהרמות הגורמות השפעות ביולוגיות) .
על פי המאמר, ישראל אסרה על שימוש בסלולרי בגני ילדים, והגבילה אותו בכיתות א’-ב’, נדרש רישום רמות הקרינה(SAR) על אריזות המכשירים הסלולריים, ואסור להראות ילדים משתמשים בסלולר בפרסום (אני לא מכיר כזה איסור). הדרישה בבתי הספר באזור חיפה היא להשתמש במחשבים חוטיים. (הערת המתרגם – הכתבה נועדה לקהל אמריקאי ולכן מתייחסים גם לישראל כדומה טובה ביחס לארה”ב. בפועל המצב בישראל עדיין גרוע, אם כי טוב במעט מבארה”ב. התקנים גבוהים ומגנים על התעשיה. יש קרינה מציוד אלחוטי וסלולרי במוסדות חינוך מציוד ותשתיות שהותקנו במיוחד ונעשה שימוש בסלולריים של הילדים ובמחשבים אלחוטים לכאורה רק למטרת למידה, אין הגבלות על פרסום או מכירה לילדים, יש קרינה סלולרי וWIFI בבתי חולים ומוסדות בריאות ויש שימוש כבד בסלולרי ובציוד אלחוטי בכל מקום).
בפולין, ראש העיר של קרקוב מחלק מדי קרינה בחינם כך שהאזרחים יוכלו לבדוק את הקרינה בעצמם ,והגביל את האזורים בהם ניתן להקים אנטנות סלולריות.
ג’נבה בשוויץ היא אחת מהערים שהקפיעה את הפריסה של דור חמש בסלולר.
מדינות, ערים ומדענים שמחזירים מלחמה
מודעים לסכנות הקרינה מציוד אלחוטי וסלולרי, 254 מדענים, מ44 מדינות , דורשים מארגון האומות המאוחדות, להקשיח את התקני החשיפה לקרינה ולידע את הציבור לגבי הסיכונים הבריאותיים. הUN עדיין לא הגיב.
עם ההתקדמות של דור חמש בסלולר, האזהרות אפילו חזקות יותר. עד לאוקטובר 2020, 407 מדענים ורופאים פנו לאיחוד האירופאי בדרישה לעצור את הפריסה של דור חמש בסלולר, אשר תגדיל באופן משמעותי את החשיפה לקרינת רדיו לשדות אלקטרומגנטיים. גם הקריאה הזו זכתה להתעלמות.
מדינות רבות בארה”ב, ערים וקהילות, גם מביעות דאגה. למשל בית הנבחרים בניו המפשייר הורה להקים וועדה כדי שילמדו ויבחנו את השפעות הקרינה. בדוח הוועדה (הדוח פורסם בחודש נובמבר) המליצו הנציגים על 15 פעולות. בין החשובות ביותר דרישה מהFCC ללמוד את ההשפעות הסביבתיות של אנטנות דור חמש ומגדלי אנטנות, ולהציב אותן במיקומים רחוקים מבתי ספר ובתי תושבים.
פטריק אברהמי, אשר עמד בראש הוועדה, הזמין לפגישה את מנקל מיקרוסופט קנדה לשעבר, פרנק קלג. פרנק קלג סיפר להן “התעשיה מתרכזת בלהביא את המוצרים שלהם לשוק אבל לא מתעסקת בבעיות בריאות או בטיחות. הרגולטורים באים מתוך התעשיה כך שאנחנו רואים “מערב פרוע” בכל הקשור לתקני בטיחות. אני לא מכיר מחקר אחד שמראה שטכנולוגית דור חמש בטוחה”.
איך עשה מנכ”ל מיקרוסופט קנדה מהפך כזה? קלג אמר “אחרי שפרשתי ב2005, דיברתי עם מדענים והשתכנעתי שהמוצרים הללו יכולים לפגוע בך. בנקודת הזמן הזו, אישתי ואני הקמנו את ‘קנדים לטכנולוגיה בטוחה’ כדי להעלות את המודעות של הציבור לגבי הסכנות וכדי להנחות את הציבור איך להשתמש במוצרים הללו בצורה בטוחה יותר”.
גם מחוקקים בלואיזיאנה מודאגים. הם ביקשו מהסוכנות להגנת הסביבה ללמוד את בעיות הבטיחות בדור חמש. לדברי מוסקוביץ הבעיה היא “שאין מחקרים על בריאות בבני אדם, בייחוד כאשר מדובר בחשיפה לקרינת דור חמש”.
ריצ’רד בלומנטל , סנטור מקונטיקט, שיתף את החששות. בפברואר 2019, בשימוע בוועדת המסחר על דור חמש, הוא גער בFCC ובFDA על ש”נכשלו בניהול מחקר לגבי הבטיחות של דור חמש בסלולר ובמקום זה נתנו לתעשיה להחליט מה לעשות, אנחנו טסים כאן על עיוור”
יותר מתריסר ערים, כולל הנטינגטון בית קליפורניה, סיאטל, מחוז מונטגומרי במרילנד, תבעו את ה FCC, משום לטענתם הפקיע מהם את השליטה (בהליכי הקמת אנטנות) וזאת כדי לקדם את הפריסה של דור חמש. הם טענו כי לממשל המקומי צריכה להיות יכולות לעצור את החברות מהלתקין אלפני אנטנות דור חמישי וכדי לדרוש כי יבוצעו מחקרים וסקרי השפעה על הסביבה לפני שהחברות יוכלו להתקין את האנטנות. הFCC הוציא בתגובה הוראה “להסיר את המחסומים הרגולטיבים הללו” , וניצח.
גם גוף הפעיל במחקר ומודעות לנזקי הקרינה, בשם ENVIRONMENTAL HEALTH TRUST (וגם גוף נוסף בשל Children’s Health Defense ) תבעו את ה FCC. “הFCC מסרב לעדכן את תקני הבטיחות בקרינה של ארה”ב, הוא מתעלם מגוף מחקרי גדול שמצאו נזקים בחשיפה לרמות נמוכות של קרינת רדיו הנפלטות מציוד אלחוטי וסלולרי, וגם מאנטנות סלולריות”, מסבירים ב EHT.
הFCC השיב מלחמה וטען כי התקנים מ1996 עדין בתוקף ומספקים. הוא גם חזר על המנטרה שלו כי כאשר דור חמש יתחיל לפעול “גל של יזמות והזדמנויות כלכליות יצוץ….מה שיעזור להבטיח כי ארה”ב תנצח במרוץ הגלובלי לדור חמש בסלולר. אם זאת ב2019 בית המשפט לערעורים אמר כי ה FCC לא יכול לבטל או לדלג על הערכה סביבתית של אנטנות קטנות של דור חמש (אנטנות דומות למקני גישה בארץ, המותקנות בארה”ב על עמודי חשמלי מול בתי תושבים, מכונות “תאים קטנים” , “SMALL CELLS” למרות שרמות הקרינה מהן עדיין גבוהות יחסית לרמות הגורמות להשפעות בריאותיות).
טיעונים באל פה בתיק של ה EHT וה CHD נגד ה FCC אמורים להתקיים (כבר התקיימנו) בינואר 2021, אבל בינתיים ה FCC וחברות הטלקום רצות קדימה. ה FCC אומר שהוא יכול לעשות זאת , למרות מחאות מקומיות, בזכות חוק הטלקומוניקציה מ1996 שנותן לFCC את הסמכות הבלעדית לקבוע תקני בטיחות לקרינה.
גם לפני הקונפליקט בנושא דור חמש בסלולר, ערים בארה”ב אתגרו את ה התעשיה. בשנת 2010 סן-פרנסיסקו חוקקה חוק הדורש מהמוכרים של טלפונים סלולריים להזהיר צרכנים ומשתמשים על הקרינה הנפלטת מהמכשירים וכי יש לצמצם את השימוש של ילדים. ה CTIA, איגוד חברות הטלקום, תבע מידית את העירייה, בטענה כי החוק מפר את הזכור של המוכרים לחופש הביטוי. הCTIA גם העביר כנס שנתי מהעיר לסן אנטוניו, על מנת להראות את כוחו הכלכלי. לאחר שלוש שנים של קרב משפטי, העיר הפסידה בבית משפט פדרלי לערעורים, ומשכה את התביעה מחשש שתידרש לשלם את ההוצאות המשפטיות של התעשיה (שהביא מומחים רבים בתשלום).
כמה שנים לאחר מכן העיר ברקלי העבריה חוק דומה אך מצומצם יותר שדרש ממוכרים של סלולרים לידע צרכנים על נושאי הבטיחות בשימוש. גם הפעם תבע ה CTIA וטען כי החוק מפר את התיקון הראשון לחוקה (חופש הביטוי). בהתחלה בית המשפט צידד בעיריה והמוכרים החלו לעמוד בחוק. אבל ה CTIA ערערו על ההחלטה וטענו כי החוק גורם להזהיר את הלקוחות יותר מידי. כמו כן ה FCC שם את כובד משקלו כאשר טען שלעיריית ברקלי אין את הזכות ליידע את הציבור על נושאי בטיחות כשהFCC נותן את כל המידע הדרוש לציבור. הפעם עיריית ברקלי הפסידה.
יש לציין כי תומס גוהנסון ג’, העורך דין הראשי של ה FCC בתיק ברקלי, היה בעבר בחברת גיבסון-דון וקואצר, שייצגו את ה CTIA כאשר אלו תבעו את עיריית ברקלי.
המשך המאמר (וסופו) בחלק ו’ של הסיכום\תרגום – “מה לעשות כדי לצמצם חשיפה לקרינה”
קריאה נוספת על התביעה של ה EHT וה CDH בפוסט – https://www.norad4u.co.il/2021/02/11/4686/
