אם אתם רגישים לקרינה בוודאי נתקלתם בדעה של הסובבים אתכם שהכל בראש שלכם. ובכן הסיבה לגישה הזו יכולה להיות דעות קדומות וחוסר הבנה בנושא (או ידע לא נכון בנושא) כמו גם רצון של האחר להרגיע את עצמו ולבטל את האפשרות שאולי גם הוא יהיה יום אחד רגיש לקרינה בגלל השימוש שלו בסלולרי ובציוד אלחוטי. צריך להבין, רוב הסיכויים שמי שאינו רגיש לקרינה לא יבין מה המשמעות להיות רגיש לקרינה ולא יקבל זאת. לפעמים גם למי שכבר סובל קשה מאוד להבין שהוא רגיש לקרינה.
בנוסף נראה לפעמים כי הדעה הפופולרית והרווחת היום בקרב הציבור היא כי רגישות לקרינה היא בעיה פסיכוסומטית של הסובל. לא הקרינה מזיקה לסובל מהתסמינים אלא האמונה שלו שהקרינה מזיקה לו מביאה לכך שהוא מפתח תסמינים. גישה זו מופצת ומלומדת על ידי גופים מכחישי נזקים בארץ ובעולם, תעשיה, מדענים מסויימים (בעיקר כאלה שפרסמו בעבר מחקרים מגמטיים ושגויים על רגישות לקרינה שהתרכזו בחוסר היכולת של רגישים לקרינה לנחש האם יש חשיפה לקרינה, גם לאחר כמה וכמה חשיפות וגם במקרים בהם הייתה חשיפה לקרינה גם כאשר לא הייתה אמורה להיות חשיפה) והיא מתקבלת באהבה על ידי מכורים לסלולרי ולאלחוטי (הרי זה מרגיע אותם מאוד).
זכרו מי שלא מרגיש את הקרינה, ולפעמים גם מי שכן מרגיש את הקרינה אבל האמין בגישה מוטעת זו, קשה לו לקבל את האפשרות שרגישות לקרינה נגרמת מחשיפה לקרינה בלתי מייננת ומועצמת על ידי חשיפות נוספות לקרינה זו. אל תצפו מהם להבין. אבל כן תדרשו מהם לקבל ולעשות מאמץ. הם לא חייבים להבין שהרגישות שלכם נגרמת מקרינה. אבל מצופה מהם לכבות סלולרי וציוד אלחוטי כאשר הם נכנסים אליכם הביתה.
לא קלה דרכנו
רגישים לקרינה רבים עוברים את מסלול ההגחכה וההכחשה הזה על ידי קרובים ובני משפחה, חברים, מכרים, רופאים ובעלי מקצוע שאמורים לעזור להם. אבל הרגישות היא אמיתית וכל עוד תכנאו לדרישת הסביבה להמשיך להשתמש בסלולרי ובציוד אלחוטי היא תמשיך כנראה להחמיר ולהתריד עד כדי עובדן איכות החיים. לא חשוב כמה תרצו להאמין שזה בראש שלכם, ללא הפסקת השימוש וצמצום דרסטי בחשיפה, כל חשיפה נוספת תגדיל את הסיכוי להרעה, ותרגום לתסמינים.
אחד ההאתגרים של רגישים לקירנה הוא שהם צריכים לעבור את מסלול ההחכשה ולהבין ש”המומחים” וה”מכחישים” טועים, ושצמצום חשיפה הוא מה שעוזר בהקלה בתסמינים. לא קסמים, לא תרופות, לא טיפולים אנרגטים, לא ברכה מהרב ולא דברים אחרים. כאשר הרגישות לקרינה היא אמיתית, היא תרים שוב ושוב את ראשה גם אם הטיפול, שאינו צמצום חשיפה, הביא לשיפור זמני (לפעמים פלסיבו ולפעמים שיפור אמיתי אבל עדין זמני).
הוכחות קטנות
במהלך הדרך אתם תקבלו הוכחות שהרגישות היא אמיתית כאשר שיפור שעשיתם, נגיד מיגון, או כיבוי של מקור קרינה בבית, יחזיק מעמד כמה חודשים (מעבר ל15 יום נחשב לשיפור אמיתי שאינו קשור לפלסיבו או להתעלות רוח כתוצאה מהביצוע עצמו) ואתם תרגישו טוב יותר (או רע פחות), ואז אחרי כמה חודשים פתאום תהיה הרעה חוזרת. אחרי ההרעה תעשו מדידות קרינה חוזרות ונשנות ולבסוף תגלו שמשהו השתבש. או שהמיגון הפסיק לעבוד, או שיש בו תקלה, או שמקור שכיביתם התחיל שוב לשדר, בכל האפשרויות בלי שאתם ידעתם על כך. ללא ידעה על השינוי, אתם הגבתם בהרעה בתסמינים תוך כמה דקות\שעות\ימים. זהו למעשה מבחן עיוור לגמרי. ויהי לכם מבחנים כאלה כל הזמן.
מחשב חוזר לשדר
תיקון חוזר של המצב יביא שוב לשיפור. זה קורה לרגישים לקרינה כל הזמן. למשל עם שידור מכרטיסי הWIFI והבלוטות’ במחשב הנייד אחרי עדכון תוכנה (שנעשה ללא ידעת המשתמש) . מגדירים את כרטיסי הוייפיי והבלוטות’ במחשב הנייד למצב DISABLE דרך ה DEVICE MANEGER–> מרגישים שיפור–> השיפור מחזיק גם אחרי 15 יום–> אחרי כמה חודשים מרגישים שוב רע בסביבת המחשב–> בודקים עם מד קרינה –> מגלים עם מד הקרינה שהמחשב חזר לשדר פעם בדקה אחרי עידכון תוכנה של מערכת ההפעלה –> פותחים את ה DEVICE MANEGER –> רואים שהכרטיסי וייפיי ובלוטות’ שוב פעילים–> מגדירים שוב את הכריטיסים לDISABLE –> מרגישים שוב הקלה עד הפעם הבאה שכרטיס הוייפיי והבלוטות במחשב הנייד חוזרים להיות פעילים בגלל עדכון תוכנה של מערכת ההפעלה (קרה לרבים וגם לי).
איפון חוזר לשדר
דוגמה נוספת היא שאתם נפגשים עם חבר. מבקשים ממנו לכבות באיפון את הבלוטות והוייפיי ולהכניס את המכשיר למצב טיסה. הוא עושה זאת, אתם מוודאים שהסלולרי שלו הפסיק לשדר על ידי שימוש במד הקרינה שלכם. אתם ממשיכים בפגישה. במהלך הפגישה אתם מתחילים להרגיש רע. מוצאים את מד הקרינה ומגלים שהסלולרי שלו חזר לשדר. מסתבר שהוא כיבה את הWIFI והבלוטות’ דרך התפריט CONTROL CENTER המהיר ולא דרך הגדרות הרשת. כיבוי כזה הוא זמני והסלולרי חוזר לשדר אחרי כמה דקות\שעות. הנה עברתם עוד מבחן עיוור ללא ידעתכם (קרה לי כמה פעמים עם חברים).
רוצים עוד דוגמאות? הנה עוד שתיים.
ראוטר חוזר לשדר
אתם מכבים את הוייפיי ברואטר שלכם ומרגישים שיפור. מוודאים כמובן עם מד קרינה. אחרי כמה ימים מתחילים שוב להרגיש רע. בודקים את הקרינה בבית ומגלים שהראוטר חזר לשדר בשל שינו הגדרות מרחוק או עידכון תוכנה (קרה לרבים).
חדירת קרינה חדשה מעבר לקיר
דוגמא אחרונה. אתם מכבים את כל השידורים בבית ומוודאים שאין כניסה של קרינה מהשכנים. מה שיש ממגנים. נשארים כמה קירות ללא מיגון כי אין צורך. אחרי תקופה טובה יותר אתם מרגשים הרעה. מדידות קרינה מראות שהשכן הצמיד לקיר שלכם מקור קרינה חדש שהוא רכש (או החל להשתמש בו). מיגון הקיר, או הזזת המקור, מביאים שוב להקלה בתסמינים (קרה לרבים).
לאט לאט מידת הביטחון שלכם בהיותכם רגישות לקרינה תגדל, ביחוד עם תפסיקו את השימוש ותעשו את צעדי ההתמודדות עם רגישות לקרינה בצורה נכונה , ואז תרגישו פחות ופחות רע, עם כל שינוי.
אתם לא שפני ניסיונות
אל תתנו לאחרים לבדוק אותכם במבחני חשיפה, זו חשיפה מיותרת, לא תמיד בתנאים נכונים ולא תמיד נעשת בצורה נכונה. אם האחר לא מאמין לכם רוב הסיכויים שהוא גם לא יאמין לכם אחרי מבחני חשיפה. המבחנים הללו יקרו לכם גם ככה במהלך תהליך ההתמודדות וצמצום החשיפה. אל תסבלו סתם בשביל הסיכוי הקטן שמישהו אחר יאמין לכם.
מידי פעם מגיעים אלי תלונות של רגישים שאחרים חשפו אותם לקרינה כדי לבדוק אם הם מזהים את החשיפה. בשבילהם זה משחק, בשבלנו זה סבל והגכחה. אי אפשר לצאת מ”בדיקה” כזו טוב. לא תמיד מגיבים מייד (בדרך כלל ה”בודקים” מצפים לתגובה מיידית) ובדרך כלל החשיפה במקרים הללו לא מבוקרת ולא נכונה. אל תתנו לאחרים לעשות זאת לכם. זה כמו שהם יעמדו מאחירכם ויתנו לכם כאפה בעורף ואז יצפו שתנחשו מי נתן לכם את הכאפה. לא רק שזה פוגעני אלא גם לא מוכיח כלום.
מידע נוסף על רגישות לקרינה בפרקים נבחרים באתר:
