בלוג

פוסט למתקדמים – הפוסט מיועד בעיקר לרגישים לקרינה. דרוש ידע וניסיון בצמצום חשיפה לקרינה בלתי מייננת, הכרת סוגי הקרינה, שימוש במד קרינה חובה וידע נוסף בצמצום חשיפה.

הקדמה

בשלוש שנים האחרונות עשיתי מגוון שינויים, שיפורים ומיגונים בחדר העבודה. הסיבות שיש בכלל בעיות קרינה בחדר העבודה שלי הן מורכבות. הוא גם נמצא מאחורי לוח חשמל, הוא גם ממוקם מעל קו חשמל שמספק חשמל לשכנים והוא גם נמצא מתחת לממ”ד מה שאומר שכל הקירות שלו בטון מזויין ובשל כך הם מחזירים הרבה יותר מקיר רגיל. כך שכל בעיה של פליטת קרינה בלתי מייננת בתוך החדר הזה הופכת להיות קשה במיוחד (בשל החזרים). אדם שאינו רגיש לקרינה כנראה לא היה שם לב, אבל בגלל שאני רגיש לקרינה כל הדברים האלה מפריעים לי מאוד לשהות ולעבוד בחדר הזה, ולכן אני כל הזמן מודד את הקרינה בו, מנסה להבין מה הבעיה התורנית (כל פעם מציגה את עצמה בעיה חדשה) ומנסה לתקן ולפתור. כל כבר שלוש וחצי שנים, מאז שעברנו.

בהתחלה הצלחתי לעבוד בחדר הזה על המחשב רבע שעה. כל שיפור מעריך את הזמן. כעת אני עומד על כ5-4 שעות ביום, תלוי באיזה יום. כל שיפור שאני מכניס מאריך את הזמן שאני יכול לשהות ולעבוד בחדר, אבל אז בעיה חדשה מציגה את עצמה ואני שוב חוזר למדידות, ניתוח, מיגון ושיפורים.

לצורך תיעוד עצמי וכן בתקווה שהכתוב יעזור לאנשים רגישים כמוני שעומדים בפני אותה בעיה, אני שמח לכתוב ולתעד את השינויים. עד היום כתבתי על כך בפרקים הקודמים של הסאגה:
חלק 5, חלק 4, חלק 3, חלק 2,  חלק  ראשון.

לפעמים צריך לדעת לוותר

בפרק האחרון של הסאגה הזו, הצלחתי למגן חלק מהציוד החשמלי והאלקטרוני בחדר העבודה שלי וגם שיפרתי את מערכת הארקה. השיפורים הללו הביאו אותי ליכולת לעבוד בחדר העבודה, מול המחשב, בין 4 ל5 שעות ביום. כבר כמעט לא הלכתי לישון עם כאבי ראש בסוף ימי עבודה ארוכים, אבל עדיין הרגשתי את הקרינה בצורות אחרות (עייפות, חוסר ריכוז, עצבנות ועוד). היה שיפור משמעותי, אבל זה לא היה מספיק.

ככה נראה החדר לאחר השיפורים בפרק בקודם

אחרי השינויים בפרק 5, התחלתי לעבוד יותר על מחשב נייד על שולחן האוכל וגם בשולחן בחצר. הסביבה הורכבה ממחשב נייד המחובר לרשת האינטרנט החוטית הפרוסה בכל הבית שלי, עכבר חוטי, חיבור להארקה חשמלית, ולפעמים מקלדת.

מידי פעם גם פרסנו על שולחן האוכל שלושה מחשבים ניידים המחוברים חוטית כדי שנוכל, אני והבנות שלי, לשחק במחשב ביחד.

העובדה על שולחן האוכל הייתה נעימה יותר מאשר בחדר. ולכן ניסיתי לחשוב ולנסות להבין מדוע זה ככה? מדוע בחדר המחשב אני מרגיש פחות נוח? יש שם שקט, יש מסך גדול יותר, מקלדת נוחה יותר, כיסא מצויין, ובכל זאת, אני מרגיש יותר נוח על שולחן האוכל…מוזר.

הניחוש שלי היה שלמרות כל המיגון יש עוד בעיות בחדר, שהן לא מספיקות כדי לגרום לי לכאבי ראש תוך זמן קצר, אבל מספיקות כדי לגרום לי להרגיש לא נוח. אבל מה הן?

התחלתי בתהליך של ניסוי ותהייה (או טעייה), כל מה שלא צריך, ניתקתי מהחשמל וניסיתי להבין מה אני מרגיש , והאם יש שיפור?

בסוף התהליך ביצעתי שני שינויים משמעותיים:

1. הוצאתי את המסך מהחדר והעברתי את המחשב הנייד מתוך הכלוב שהכנתי עבורו בפרק הקודם, להיות ממש מולי, כך שאוכל להשתמש במסך שלו. את המחשב עצמו כיסיתי בבד חוסם קרינה וחיברתי להארקה. השינוי הזה אפשר לי להיפטר משלושה מקורות קרינה בוואת אחת:
   א. המסך עצמו – שדה מגנטי וחשמלי בתדר נמוך, וכן עוד EMI ככל שהוא מתיישן
   ב. ספק הכוח של המסך – ממיר AC220V ל 19VDC
   ג. ביטול השימוש בכבל HDMI שהחיבורים שלו למחשב פלטו קרינת רדיו( או יותר נכון, שדה חשמלי בתדרי ביניים EMI).
2. .ביטלתי את המערכת קול בחדר, ניתקתי את המגבר הקטן שהיה בחדר מהספקת החשמל.

הניחושים\הערכות שלי התבססו על שתי הבנות:
A. כמה שפחות מקורות קרינה , יותר טוב.
B. כל המיגון שהשתמשתי בו על חיבורי ה HDMI עדיין לא היה מספיק ועדיין הייתה חשיפה לסוג הזה של הקרינה.

ככה זה נראה – שימוש במחשב נייד בחדר העבודה

תוצאות השנוי (זמניות – צריך לתת זמן להתייצבות התוצאות וההרגשה):

נעלמה כמעט לחלוטין תחושת הבחילה, הטשטוש ועייפות בעבודה מול המחשב. מבחינת זמן עבודה נראה שכרגע אני לא ממש מוגבל בעבודה בתוך החדר. אינדיקציה נוספת היא ירידה ברמת הרגישות הכללית ויותר חוסן בחשיפות לקרינה למשל בסניף הדואר, או בנסיעה ברכב. הירידה ברמת הרגישות היא משהו שאני משקיע בו הרבה מאוד זמן ומחשבה. זו הסיבה שאני מנסה להבין כל חשיפה ולצמצם אותה. בסופו של דבר, לצמצום חשיפה יש משמעויות לא רק על התסמינים המיידים , אלא על מצב הרגישות בכללותו.

נקודות לשיפור – המסך של המחשב הנייד קטן והרזולוציה נמוכה (רק 1366X768) ושתי הנקודות הללו מקשות על העבודה, אבל מצד שני אני הרבה יותר רענן. ניתן לשפר זאת על ידי מחשב חדש , עם מסך 17″ או 16″ ברזולוציה של לפחות HD (1920X1080) אבל ברור שיש לזה מחיר כלכלי שכרגע לא פשוט כל כך.

אם נניח לרגע שרוב הבעייה הייתה בפליטה של קרינת רדיו-EMI מהחיבורים של כבלי הHDMI, אופציה נוספת היא לחזור לשימוש במסך חיצוני, אבל הפעם עם חיבור VGA (שאינו מקרין אבל ברזולוציה מקסימלית של 1920X1080) או מסך בחיבור DP (DISPLAY PORT). הבעיה שתישאר היא המסך עצמו וספק הכוח שלו. מהניסיון שלי עם מסכים גם בסביבה שהיא לא החדר מחשב המורכב קרינתית שלי, היא שאחרי שנה-שנתיים, כאשר המסכים מתיישנים, פליטת ה EMI שלהם הופכת לחזקה יותר , ואני מרגיש את זה. לכן מסך נוסף הוא לא רק מקור קרינה נוסף , אלא הוצאה כלכלית נוספת שאני צריך להוציא כל שנה. אם נניח למשל שמסך IPS שאני אקנה חדש (ויעבוד טוב כשנה) יעלה 1000 ש”ח. כל שנה אני צריך להחליף את המסך לחדש, אז בחמש שנים אני אוציא על מסכים 5000 ש”ח. במחיר כזה אני אוכל לרכוש מחשב נייד חדש כל חמש שנים (כרגע אני משתמש במחשב בין 7 – וכוחו עדיין במותניו). לכן נראה לי כרגע שאני פשוט אוותר על מסך ואתרכז בעבודה רק עם מחשב נייד נמוך קרינה.

האם מחשב נייד יכול להיות נמוך קרינה?

למחשבים ניידים יש מוניטין רע של מכשירים מלאי קרינה. זה נכון כמובן עם עובדים איתם תוך כדי שימוש ברשת הWIFI האלחוטית (חשיפה נוספת לקרינת רדיו) ומניחים אותם על הברכיים או הבטן (חשיפה לשדה מגנטי וחשמלי בתדרים נמוכים וקרינת EMI מהרכבים של המחשב). אבל בהפעלה נכונה (הפיכה “ללא זמינים” של כרטיסי הWIFI BLUETOOTH דרך ה DEVICE MANAGER, חיבור לרשת החוטית, עבודה על שולחן עם מקלדת ועכבר, וכן חיבור לאדמה או עבודה ללא מטען).
על כך בפרק המסביר על שימוש מחשבים באתר – שימוש במחשבים נייחים וניידים.

מה הלאה?

כאמור מחשב חדש, אם המחירים ירדו קצת (מחירי המחשבים עלו בתקופת הקורונה והמלאי מצומצם מאוד יחסית) אוכל לרכוש את מה שאני רוצה (LENOVO THINK PAD E15 עם מעבד I7 ,זיכרון 32GB, ודיסק SSD של 1TB) אם המחיר לא ירדו לא אז אאלץ להתפשר או להמתין. בינתיים המחשב שלי חזק מספיק, ולרוב המשימות גל המסך מספיק.

מיגון והשמשה של המחסן שלי , כחדר עבודה נוסף. כך שאוכל לעבוד גם בו, עם מחשב נייד. כרגע יש שם חדירת קרינה מהציוד הביתי של השכנה מעבר לקיר. אבל המחסן בתהליך מיגון והשמשה. אדווח על כך בפוסט הבא.