הרצאתו של ד”ר דניאל מישורי ניתנת לצפיה בתחתית עמוד זה וגם בקישור – http://video.tau.ac.il/events/index.php?option=com_k2&view=item&id=10180:public-space&Itemid=560
להלן נקודות עיקריות בהרצאתו של ד”ר דניאל מישורי
הקדמה
- ההרצאה הותאמה ברגע האחרון לשינוי בנסיבות, בעקבות ביטול הכנס בנושא “קרינה בלתי מייננת, השפעות בריאותיות, רגישות לקרינה ועוד”, שאמור היה להתקיים במסגרת החוג ללימודי הסביבה בתאריך 10.2.20, במקביל לפורום המומחים. זהו כנס שאמור היה להיות פתוח לציבור ובוטל על ידי אוניברסיטת תל אביב שבוע לפני קיומו, ללא כל נימוק או הסבר, מתוך הפרה מוחלטת של החופש האקדמי ושל ערכי הקולגיאליות באקדמיה.
- שם ההרצאה שונה ל: “ערים חכמות, רגישות לקרינה, זכויות אדם, אתיקה ומדיניות ציבורית”.
רגישות לקרינה
- כתבה בWIRED – מהחודש האחרון: “רגישות לקרינה אינה אבחנה רפואית מוכרת אבל אנשים מסוימים עדיין סובלים ממנה” (תרגום לעברית).
- ההקשר: כישלון מוחלט של עיקרון ההיזהרות המונעת (The Precautionary Principle), שכיום אינו מופעל כלל בהקשר של קרינה בלתי מייננת (למשל, 5G). זאת מכיוון שהטכנוקרטיה חוששת יותר מעיכוב טכנולוגי או מרגולציית יתר, (FALSE POSITIVE) – שהמחיר שלה הוא פגיעה בכלכלה ובתחרות הבינלאומית). לכן, בפועל נמנעים מלהפעיל את עיקרון ההיזהרות גם במקרים בהם הוא נדרש, ומשלמים בחוסר אבחון בעיות חדשות אשר גורמות לפגיעה בבריאות, פציעות ואפילו מוות (FALSE NEGATIVE) .
- מנכ”ל משרד הבריאות כתב במכתב רשמי ב 2019 כי ההשלכות הבריאותיות של חשיפה לקרינה בלתי מייננת מטכנולוגית דור חמש אינן ברורות. מצד שני פיתוח הטכנולוגיה “לא יכול להפסק בגלל היתרונות הרבים”. מנכל משרד הבריאות המליץ שהמשרד להגנת הסביבה יבצע “מעקב” אחר רמות הקרינה …בהתאם לתקנים ולעקרון הזהירות המונעת…” כאילו עקרון הזהירות המונעת הוא רק מעקב אחר רמות החשיפה, ולא מניעת חשיפה.
- דור רביעי וחמישי בסלולר מוצגים כמקדמי בריאות כי הם מאפשרים אבחון, ביצוע ניתוחים, והליכים רפואיים מרחוק, כמו גם שימושים רפואיים מתקדמים המבוססים על BIG DATA ורפואה מותאמת אישית. המחירים הבריאותיים של חשיפה לקרינה מוסתרים מהציבור.
- החזון הוא של רפואה מתקדמת ועתידנית HIGH TECH , הנדסה גנטית ושדרוג יכולות המוח באמצעים טכנולוגים (הערת הכותב – אבל יקרה וזמינה רק למי שיכול לשלם)..
- יש בלבול בין המונחים “רפואה” , ו-”בריאות” (הערת הכותב – רמיזה כי שיפור ברפואה אינו אומר שיהיה שיפור בבריאות הציבור הרחב – לעניין זה, ראו הגדרת הרמב”ם לבריאות: “בולם רוגזו, יפחית אוכלו, ויגביר תנועתו”)
- רופאים אינם מודעים לקרינה בלתי מייננת ולרגישות לקרינה. הם בעצמם עובדים בסביבה רוויית קרינה ובדרך כלל מתייחסים לתלונות ותסמינים של רגישות לקרינה כ”לא ספציפיים” או כתסמינים שמקורם בגורם נפשי, פסיכולוגי/פסיכיאטרי., ולא באיום פיסי/ממשי על הגוף.
- רגישים לקרינה אומרים “אנחנו הראייה” (we are the evidence) (שקרינה בלתי מייננת אינה בריאה) – התפיסה של ד”ר מישורי היא שרגישות לקרינה היא אמתית, חלק מרגישות סביבתית (גם לרעש, לזיהום אור מלאכותי ולכימיקלים). לדעתו זו תופעה מרובת פנים וצורות עם שמות רבים. רגישות לקרינה פוגעת באנשים, שנתקלים בחוסר אמון ובחוסר התייחסות מצד המערכת, למרות העדויות הרבות והמחקרים הרבים, שכבר פענחו רבים מהמנגנונים של ההשפעות הביולוגיות של קרינה.
- המונח עצמו [EHS] קצת מטעה מכיוון שהוא מתייחס לחלק קטן מהנפגעים, המודעים למקור לפגיעה שלהם, וחושבים שהם יותר רגישים לקרינה מהכלל, בעוד שהם למעשה נפגעו כבר מהקרינה. הם למעשה הקנריות במכרה הפחם, הראשונים להיפגע, ולא רגישים “במיוחד”. הרגישות שלהם חושפת פגיעות של כל האוכלוסייה. בהרבה מהמקרים קיימת גם רגישות לכימיקלים.
ערים חכמות , 5G , טכנולוגיה חכמה וחשיפה לקרינה
- ערים “חכמות” (SMART), האינטרנט של הדברים (IOT) או “האינטרנט של הכל” (IOE) , הם טכנולוגיות ללא תקני ובדיקות בטיחות שערכי הליבה שלהן הם: טכנולוגיית עלית, יעילות, עתידנות , טכנוקרטיה, והם משרתות תאגידי-על ואת הממסד שאוהב לשלוט בצורה ריכוזית על האוכלוסייה.
- תופעות הלוואי הן: מעקב המונים, עיבוד פרטיות ואנונימיות, קיום תשתית למדינה טוטליטרית, קרינה בלתי מייננת ורגישות לקרינה.
- המדינה לא מונעת ולמעשה מחייבת חשיפה לקרינה בלתי מייננת, במוסדות חינוך ובמרחבים ציבוריים. המדינה לא מקדמת ולא מבטיחה קיום של טכנולוגיה חליפיתמשלימה כמו סיבים אופטיים, שהיו יכולים להחליף חלק ממקורות הקרינה.
- כמה דוגמאות לטכנולוגיות “חכמות” (+ תמונות):
נעלים “חכמות” – נחותות יחסית להליכה יחפה
כסאות “חכמים” –פחות טובים בריאותית מתנוחות ישיבה על הקרקע (כריעה, לוטוס, תנוחות יוגה, ישיבה מזרחית)
שירותים “חכמים” –נחותים בריאותית מהתנוחה הטבעית של כריעה (squat)
כל הטכנולוגיות האלה לכאורה לא מזיקות, אבל למעשה עשויות להיות מיותרות ובפועל אינן תורמות למצב האנושי יותר מהכישורים שנתן הטבע.
על כך בספר של ד”ר דניאל מישורי “יציבות: מחקר על גוף, תודעה וסביבה (גרף, 2018)” https://environment.tau.ac.il/FirmnessBook - הנקודה היא שיש טכנולוגיות שאינן משפרות את המצב האנושי או שיש להם תופעות לוואי שלא חשבו עליהם. נקודה נוספת היא שלא כל טכנולוגיה כוללת בתוכה התייחסות הולמת לטבע האדם, וליחסים בין האדם לטבע.
- התפיסה הנוהגת כיום ברגולציה היא שהרמות הטבעיות של קרינה בלתי מייננת אינן קשורות לבריאות האדם. לדעת ד”ר מישורי, התפיסה הזו אינה מדעית (אין לה הוכחות), והיא מוטלת בספק, ביחוד לאור עקרונות כמו ארבעת החוקים של האקולוגיה על ידי בארי קומונר שעיקרם “NATURE KNOWS BEST”
- מכונות לא נפגעות מקרינה בלתי מייננת אבל בני אדם כן. (הערת הכותב – מכונות כן נפגעות מקרינה בלתי מייננת ובכל תעשיית האלקטרוניקה יש דגש גדול על התמודדות עם בעיות של קרינה ושדות חשמליים ומגנטים בתדרים שונים בתוך מכונות ורכיבים אלקטרונים. למעשה בתוך כל משדר רדיו יש רכיבים ואזורים מוגנים קרינה בעוד בני האדם נחשפים לקרינה מהמשדר הזה ללא כל שיקול דעת וללא הגנה).
- אנחנו מדברים (ומתקדמים לכיוון) עולם פוסט-אנושי שהמרחב הציבורי מתוכנן בו יותר טוב למכונות מאשר לבני אדם או ליצורים ביולוגיים. מתכתב עם חזון של עולם טראנס-הומניסטי שבו בני אדם משולבים במכונות, סייבורגים, למשל “שדרוג” בני אדם על ידי חיבור המוח למחשב.
- ד”ר מישורי מדגיש כי הוא חובב ומעריך טכנולוגיה מסוגים מסוימים, למשל אופניים, לפי חזנו של הכלכלן והסביבתן ארנסט פ. שומאכר “קטן זה יפה”.
אתיקה ודיון ציבורי
- חייבים להפעיל שיקולים רלוונטיים:
א. אתיקה של הטכנולוגיה כולל עיקרון הזהירות המונעת (עד אז, אין להתקין טכנולוגיות שיגבירו הקרינה, כמו 5G)
ב. אתיקה של הסביבה ושל המרחב הציבורי – האם אנחנו יכולים לשנות את השדות האלקטרומגנטים הטבעיים? מי אמור להחליט על כך? איזה ערכים חשובים (למשל חדשנות או בריאות) וצדק אקולוגי (יש לקחת בחשבון שגם עצים , חרקים ובעלי חיים אחרים מושפעים מההחלטה ונשאלת השאלה מי מייצג אותם(.
ג. אתיקה עסקית ואחריות חברתית – הערת הכותב: החברות המפתחות ומשווקות ציוד אלחוטי וסלולרי פוגעות בבריאות הציבור ובמי שכבר נפגע.
ד. זכויות אדם – כולל הזכות לחיים, הזכות לבריאות, הזכות לחיות ולעבוד בסביבה בריאה, הזכות לחירות ולחופש תנועה; הזכות לגישה חופשית לטבע, כמו גם הזכות לפרטיות ולאנונימיות. זאת כאשר רגישים לקרינה לא מקבלים את הזכויות שלהם ולא יכולים לעבוד או לשהות בסביבה שכיום אינה בריאה להם, לא יכולים לנוע בחופשיות, לא יכולים לחיות חיים בריאים ומלאים . - מדובר בפועל בהשעיית הבסיס של זכויות האזרח והזכויות הדמוקרטיות – טכנוקרטיה טוטליטרית.
ה. דמוקרטיה : לפי פרופ’ אסא כשר, דמוקרטיה עוסקת בפתרון שתי סוגיות בלבד:
1. פתרון סכסוכים בין אנשים בנוגע לזכויות/מה ניתן לעשות בלי להגביל זכויותיו של הזולת, ו-2. מכניזמים של קבלת החלטות קולקטיבית (כולל בחירות). אולם, במודל של פרופ’ כשר, ובכלל, אין לנו היום בחברה שלנו פתרון ל-3: לסכסוכים או קונפליקטים בין אזרחים לטכנוקרטים (מומחים עם סמכויות טכנוקרטיות/רגולטוריות), כולל במקרים של פגיעה בזכויות אדם ובזכויות סביבתיות.
ו. נחלת הכלל (the commons) –המשאבים ששייכים לכולם – וגם “גידור” (enclosure), כאשר משאבי הכלל ועוברים הפרטה, הלאמה או הרס של משאבים אלו תוך כדי שלילת זכויות שהיו לכלל/לציבור על משאבים אלו (וריכוזם בידי תאגידים, אנשים פרטיים או המדינה). בהקשר למרחב הציבורי, נלקח מהרגישים לקרינה המרחב הציבורי, כולל פארקים וחוף הים, וגם נחלת הכלל האלקטרומגנטית הטבעית, אור טבעי וכדומה (זיהומי אור ורעש).
ז. ביואתיקה (לפי VR Potter, 1970) — אתיקה ביולוגית ורפואית, – אמורה להיות הוליסטית ורב-תחומית הכוללת מדע, רפואה, כולל תובנות ממדעי הרוח והחברה, אתיקה מנקודות מבט מרובות, וכל זאת בהתבסס על נקודת המבט האקולוגית, כוונה לשפר את סיכויי השרידות של המין האנושי והטבע בכלל. בפועל, כיום “ביואתיקה” מתפרשת כאתיקה רפואית במובן הצר, המבוססת על (1) הסכמה מדעת ו-(2) ”קודם כל אל תזיק”. נושא הרגישות לקרינה מראה הפרה מובהקת של עקרונות אלה, ובכל הקשור לקרינה בלתי מייננת מבוצע כיום ניסוי על כל האוכלוסייה, וזאת בניגוד לקוד נירנברג, שאוסר על ביצוע ניסויים בבני אדם. זאת, כאשר לא ניתן להשיג אישורים של ועדות הלסינקי לניסוי על קבוצות קטנות של בני אדם (הערת הכותב – כלומר מה שאסור לעשות בניסוי מדעי כופים על כל האוכלוסייה).
ח. אתיקה במדע ובאקדמיה – על פי תפיסתו של מרסלו דסקל, אתיקה אקדמית מבוססת על וויכוחים מדעיים. ניתן להבחין בין שלושה סוגי וויכוחים:
1. דיון – DISCUSSION – חיפוש אחר האמת, יש הסכמה על תפיסת העולם והנחות יסוד על המציאות, כך שעלולה להיווצר חשיבה קבוצתית הפוגעת בחשיבה הביקורתית.
2. התנצחות – DISPUTE – לא מנסים להגיע לאמת, המטרה היא לנצח את היריב בעיני צד שלישי (למשל, בהליך משפטי, או בוויכוח בוועדת הכנסת).
3. מחלוקת – CONTROVERSY – חיפוש אחר האמת, אבל ללא הסכמה על הנחות יסוד, על סטנדרטים, מי המומחים הרלוונטיים, מהן המתודולוגיות הרלוונטיות וכו’ (דסקל חשב שהמדע מתקדם באמצעות מחלוקות).
ט. מחלקות מדוכאות – הם מדע מדוכא. הופך את המדע לדוגמה חצי מדעית, המוצגת כמדע, אבל מוגבלת לכך שהאם אתה מאמין למומחה הדובר או לא — מדענות (scientism) – סוג של דת.
רגישות לקרינה היא במחלוקת. היא קשורה להפרת זכויות אדם, ושיקולים בריאותיים והדיון בה מדוכא.
מסקנות וסיכום
- קרינה בלתי מייננת ורגישות לקרינה מהוות אתגר לזכויות האדם ולדמוקרטיה
- יש לשקול מחדש את נושא הקרינה והרגישות לקרינה במישורים של אתיקה, בעיקר ביואתיקה, אתיקה עסקית , אתיקה סביבתית ואתיקה של המרחב הציבורי.
- אנחנו עדים לכישלון הסביבתנות (השמירה על הסביבה) מכיוון ש:
א. אין תקני בטיחות אמיתיים לחשיפה לקרינה בלתי מייננת
ב. רגישות לקרינה סובלת מאותה הכחשה, חוסר אמונה, הפלייה, כמו שמזהמים אחרים (והנפגעים מהם) סבלו בעבר (גם תאורת רחוב מבוססת LED).
ג. בישראל יש רק שני ארגונים סביבתיים קטנים (NGOs) שעוסקים בקרינה בלתי מייננת ובפריסה של הדור החמישי , “רגישות לקרינה ישראל” ו-“שומרי השדה האלקטרומגנטי” (EMF Keepers), שהם תת קבוצה של שומרי המים (the water keepers of Israel). - הצורה בה מתקיים דיון בשאלה “האם רגישות לקרינה היא אמיתית” מייצג:
א. כישלון במחשבה מחודשת על פרדיגמות מיושנות ברפואה ובמדע
ב. כישלון בהכרה בעדויותיהם של אנשים המודעים למה שקורה להם (שלילה של הבנת הרגיש כי קרינה מזיקה לו).
ג. העדפה של טובת הטכנוקרטיה ושיקולים עסקיים על פני טובת הנפגעים ובריאות הציבור.
ד. כישלון בהטמעה במדע של מידע מדעי ותיק ומבוסס — למשל על מכ”ם או גלי מיקרוגל.
ה. מתן תשומת לב גדולה מידי לאפידמיולוגיה (בסביבה גדולה מרובת גורמים, כאשר לא ניתן לבודד כל משתנה בוודאות. - מתקיימת “התנצחות” ולא וויכוח אקדמי הולם על המחלוקת :
א. מחקרים על מנגנוני נזק של קרינה בלתי מייננת נדחים או מתקבלים בהתעלמות.
ב. מקודמת התאוריה כי יותר אנטנות יביאו לפחות קרינה מהמכשירים . בלי לקחת בחשבון את החשיפה הסביבתית הכללית ההולכת וגדלה, ואשר תגדל בעתיד, כמו גם חשיפה נוספת מציוד אלחוטי חדש ונוסף, ציוד IOT, ציוד אלחוטי לילדים ותינוקות ועוד. הטיעון כי יותר אנטנות מורידות את הקרינה משמש כתרגיל הסחה. - ביטול הכנס ‘קרינה בלתי מייננת, השפעות בריאותיות, רגישות לקרינה ועוד 2020’ הוא דוגמא לדיכוי הדיון האקדמי.
- כישלון של מדע דיסציפלינארי (שמחולקת לדיסציפלינות מבודדות); חלוקת המדע לתתי תחומים והתמחויות (למשל, רפואה) יוצרת אמונה במומחים בצורה כמעט דתית, ללא בסיס מדעי, גם כשהם מכחישים את המציאות, כמו עניין הרגישות לקרינה.
- הדיון הקיים היום סותר את ערכי הליבה של הקהילה האקדמית: קהילתיות, אוניברסליות, עמדה לא-אינטרסנטית, הטלת ספק (גם בתפיסות מדעיות שולטות) .
- הפתרון הוא שהקהילה המדעית צריכה לעסוק במחקר מדעי מולטי-דיסציפלינארי על נושאים במחלוקת, למשל רגישות לקרינה.
- 10. “עדיף שאלות שקשה לענות עליהן, מאשר תשובות שלא ניתן לערער עליהן” – ריצ’רד פיינמן. כיום, יש שאלות שלא נשאלות, ושלא ניתן לשאול, במיוחד בתחום הרפואה.
- למשל: הרפואה כיום מבוססת על התפיסה שלכל חומר רעיל יש רמה בה הוא רעיל ורמה בה הוא יכול להיות תרופה (פרצלסוס: ההבדל בין תרופה לרעל הוא במינון). זאת בלי להבחין (א) בין תגובה/הרעלה מיידית / חשיפה אקוטית לעומת חשיפה מצטברת לאורך זמן; (ב) טענה זו מנוגדת לידוע במדעי הסביבה בין חומרים שרעילים רק במינון מסוים (מים או תפוחים) לבין חומרים שרעילים ומזיקים לגוף בכל מינון (למשל, מתכות כבדות, דיוקסינים, פטאלטים).
- מבחינת צורת הדיון יש מקרים דומים לדיון ברגישות לקרינה כמו למשל הדיון על קנביס רפואי, הפלרת מים, ועוד, שגם בהם המחלוקת מוכחשת והממסד מתבצר בעמדות לא-מדעיות (המנוגדות למחקר או לנתונים חדשים).
- יש להכיר במחלות שהגורם להם הוא הסביבה. רגישות לקרינה היא מחלה סביבתית. היא אינדיקציה אחת לכך שהסביבה חולה. אינדקציות נוספות הם רגישות לכימיקלים, רגישות לרעש, לזיהום אור ומחלות סביבתיות נוספות , כאשר בדרך כלל יש סינרגיה שלילית בין מחלות אלה.
- יש לעבוד לפי העיקרון מספר בראשית של עץ ה“דעת”, ידיעת טוב ורע (ידע + אתיקה), כשהקריטריון לידיעת הטוב (וזיהוי הרע) הוא “ובחרת בחיים”.
תודה לד”ר דניאל מישורי על העזרה בסיכום.
