ד”ר גדי ליסק הינו פסיכולוג בהכשרתו והוא עוסק בהתמודדות עם התמכרות ילדים ומתבגרים למסכים. הרצאתו מתארת את ההשפעות הפסיכולוגיות והפיזיולוגיות של התמכרות למסכים. הרצאתו התמקדה בהשפעות שאינן חשיפה לקרינה.
נקודות עיקריות מהרצאתו
- עד לפני כמה שנים המשתמשים חולקו על פי זמן השימוש שלהם במסכים להגדרה של משתמשים קלים, בינוניים וכבדים. היום כל המשתמשים, ילדים, מתבגרים ומבוגרים הם משתמשים כבדים במסכים. כמה שעות ביום.
- רוב ההורים אינם מעוניינים לשמוע על הבעיות בחשיפה למסכים.
- הגורמים הם : אור המסך בהיר מאוד, הצבעים החזקים, רכיב אור כחול, קרינת רדיו, קצב מהיר של המדיה (משחקים, פרסומות, סרטונים וכו), מספר גדול של גירויים ומסרים (כמו SMS או וואטאפ), מספר מסכים גדול (עבודה מול מחשב, וסלולרי, וטאבלט במקביל), כל זה גורם להערות גבוהה והופך את הילדים להיפראקטיביים, כאשר המערכת הסימפטטית מוצפת במשך שעות.
- גם כאשר הילדים הולכים לישון, חלק מהם עושים שימוש נוסף, בסלולרי האישי שלהם, במיטה. השימוש במיטה דוחה ומשפיע על איכות השינה (כנראה בגלל אור כחול ויש מחקרים שמראים שגם הקרינה עושה זאת).
- ילדים הופכים לעייפים יותר כי איכות השינה פחות טובה או זמן השינה מתקצר. כמו כן יש קשיים בהרדמות.
- ההמלצה היא לא לעשות שימוש במסכים בין שעה לשעתיים לפני השנה.
- מחקרים מראים על שינוי באזורים במוח כתוצאה מהתמכרות למשחקים – מעל 6 שעות של שימוש יש שינוי באונה הקדמית, ירידה בתפקוד קוגניטיבי, איבוד של רקמה במוח. התפקודים הנפגעים הם אמפטימה, זיהוי עימותים ושגיאות, תוקפנות אימפולסיביות, יכולת קבלת החלטות.
- נראתה התאמה בין גידול בזמן השימוש באינטרנט לבין ביריונות רשת. לכן ניתן להעריך כי בריונות רשת היא כנראה אחד התוצרים של הפגיעות הללו.
- ילדים עם הפרעות קשר אוהבים משחקי רשתמחשב בעלי קצב גבוהה. משחקי הרשתמחשב המהירים מעלים את הפרשת הדופמין. כאשר לוקחים מהם את המסך הם יכולים להיכנס להתקפת זעם בגלל הפסקת ההפרשה של הדופמין (מרכיב מרכזי בהתמכרות). בסופו של דבר הרצפטורים נשחקים והילדים צריכים יותר משחקים, יותר מהירים ויותר קיצוניים כדי לקבל את אותה הפרשה של דופמין. כך רואים התמכרות כמו בהתמכרות לחומרים כימים ממכרים.
- בנוסף יש הופעה והחמרה של תופעת החוסר בשינה, וקיצור זמן הקשב.
- ביחד, מתקבלות השפעות ותסמינים הדומים (אבל הם לא) לADHD. כתוצאה מכך אנשים מאובחנים בצורה שגויה כ ADHD כאשר הם לא באמת סובלים מADHD אלא מהתמכרות למסכים.
- נוצר מצב מורכב בו התמכרות למסכים יכולה להביא לתסמינם הדומים לADHD ומצד שני אנשים שיש להם רקע או נטייה לADHD נמשכים למסכים (בגלל הקצב המהיר של הגירויים) ומפתחים התמכרות המחמירה את מצבם.
- תיאור מקרה של בן 9 שאובחן כסובל מהפרעת קשב וריכוז ADHD עם תסמינים של תוקפנות וירידה במשקל בגלל נטילת ריטלין. הילד השתמש במסכים שהיו בכל חדר ובמקביל בסלולרי שלו. המשחקים היו מהירים ואלימים מאוד. בהדרגה צומצם זמן המסך. מצבו השתפר בבית הספר, התנהגותו הפכה לטובה ואחרי 11 חזר למשקל תקין.
- כאשר ילד מגיע למטפלים ופסיכולוגים, רואים ילד בעל התנהגות לא רגילה. בין השאר עודף משקל, חולשה גופנית, כאבי ראש, בעיות ראיה (קוצר ראיה בגלל החזקה של המסך 20 ס”מ מהראש), בעיות יציבה ושלד, בעיות במערכת החיסון , הפרעות שינה, היפראקטיביות וחוסר יציבות בקורטיזול.
- מבחינה נוירולוגית רואים ילדים עם תיקים, הפרעות טורט, הפרעות מהספקטרום האוטיסטי.
- בלימודים יכולה להיות עליה קטנה בהישגים כתוצאה משילוב מסכים, אבל כאשר זמן המסך גבוהה מידי בסופו של דבר רואים ירידה בזיכרון, קישורי שפה, בעיות קשב וריכוז, וירידה בביצועים.
- בנוסף בעיות התנהגות, בעיות חברתיות, וקיצוניות רגשית.
- התסמינים וההשפעות יכולות להיות שונות מילד לילד מה שמקשה על הזיהוי של הבעיה על ידי ההורים, המאבחנים והמטפלים.
- דור Z נכנס עכשיו לשוק העבודה, אבל הוא היה בן 10 כאשר הוכנס השימוש במסכים בצורה כבדה.
- בדור הבא נראה את ההשפעות בצורה חמורה מאוד על הנכנסים לשוק העבודה.
- נראה פחות יכולות קוגנטיביות ויכולת אמוציונאליות, ירידה בקישורים חברתיים, קישורים בין אישיים , חוסר יכולת להשתעמם, חוסר יכולת להתמודד עם רגשות שליליים.
- כל זה יביא לעומס על מערכות הבריאות הנפשית והגופנית.
- משרד החינוך עדין שואף להפוך את התלמידים לאזרחים דיגיטליים ולכן הוא מעודד זמן מסך, במקום להגבילו.
- תנועות של הורים כמו “תנו לגדול על שקט” מנסות לצמצום את הנזקים האפשריים בחשיפה לזמן מסך מסלולריים חכמים.
- ד”ר ליסק מציע להתמודד עם הבעיה בכמה צעדים בהם צמצום השימוש בוואטאפ בבית הספר ועל ידי בית הספר, פעילות גופנית מחוץ לבית, פעילות אחרת ממסכים (עמיר – למשל משחקי קופסא), פעילות משפחתית, הפסקת השימוש במסכים שעתיים לפני השינה, הגבלת השימוש במשחקי מחשב ומדיה חברתית, ללא מסכים ומדיה בחדרי הילדים.
